Archaeological World in Roman & Greek period

מצדה

מצדה בימי החשמונאים

לפי כתבי יוספוס פלביוס (הוא יוסף בן-מתתיהו, היסטוריון יהודי שנמנה תחילה עם ראשי המרד ואחר כך נכנע לרומאים ביודפת ומבין שורותיהם חזה במהלך דיכויו) בנה הכהן הגדול - יהונתן החשמונאי - מבצר חשוב במצדה. ייתכן שהכוונה למלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, שמטבעות מתקופתו (76-103 לפנה"ס) נתגלו בשטח. מנקודת ראותו של המחקר הארכיאולוגי, מהותה של מצדה בימי החשמונאים הינה, עדיין, תעלומה.

מצדה בימי הורדוס

המלך הורדוס, שמלך בחסות רומא (בין השנים 4-40 לפנה"ס), בחר במצדה כמקום מפלט מפני אויבים בכוח כמו: היהודים, שעלולים היו למרוד במשטרו, וקליאופטרה מלכת מצרים, שביקשה לשלוט גם ביהודה. לשם כך התבסס בהר והקים עליו ביצורים וארמונות מפוארים לו ולפמלייתו. יוסף בן-מתתיהו תיאר את מבצר מצדה:
"הוא הקים חומה מסביב לראש ההר, שבעה ריס אורכה, שתים עשרה אמות קומתה, ועוביה שמונה אמות. ובנה על החומה מלמעלה שלושים ושבעה מגדלים. וגם ארמון בנה לו הורדוס במבצר, במורד המערבי, מתחת לחומה הסוגרת על ראש ההר... ככה שוגב המבצר הזה בידי שמיים ובידי אדם גם יחד נגד אויב העולה עליו למלחמה."
במהלך החפירות הסתבר כי מצדה נבנתה במספר שלבים. בשלב הראשון נבנו האגף המלכותי של הארמון המערבי ו-3 ארמונות קטנים בצידו, וכן בניין המנהלה. בשלב השני הורחב הארמון המערבי ונבנו הארמון הצפוני ומכלול המחסנים. אז גם נחצבו, קרוב לודאי, שנים-עשר בורות המים במדרון הצפון-מערבי; ובשלב השלישי הורחב מכלול המחסנים ונבנתה חומת הסוגרים. לאחר מות הורדוס המשיך חיל המצב הרומאי לשבת במצדה.

מצדה בימי הקנאים

בשנת 66 לספירה, בראשית המרד הגדול ברומאים, תקפה קבוצת סיקריים בראשותו של מנחם בן-יהודה הגלילי את מצדה, ולכדה אותה מידי חיל המצב הרומאי שהיה במקום. הסיקריים היו קבוצה קנאית שתבעה ללחום מלחמת חורמה ברומאים, ונקראו כך על שם פגיון (סיקה) שנשאו על גופם. במשך שנות המרד הצטרפו למקום קנאים נוספים עם בני משפחותיהם, וכן בני כת האיסיים. לאחר שנרצח מנחם בידי יריביו היהודיים בירושלים, ברחו למצדה שרידי לוחמיו וביניהם בן אחיו אלעזר בן-יאיר, שהפך למפקד מצדה.
אחרי חורבן ירושלים, בשנת 70 לספירה, נמלטו למצדה אחרוני המורדים. תושבי מצדה השתכנו בחלקם בארמונות הורדוס. הם השתמשו בחלקים שונים שנלקחו מהארמונות לצורכי בנייה וריהוט, ורובם התגוררו בסוגרי החומה ובמבנים דלים שבנו בסמוך. מבנים נוספים נבנו לצורכי דת כגון מקוואות טהרה, בית מדרש ובית כנסת. החיים במקום נוהלו כחיי קהילה עצמאית, תוך ארגון של שירותים ואספקה ומיסוד הצרכים הדתיים והקהילתיים.
שלוש שנים אחרי חורבן ירושלים, בסוף שנת 72 לספירה, פנו הרומאים, בפיקודו של הנציב פלביוס סילווה, מירושלים למצדה וניסו לכבוש את המבצר. הם הטילו על מצדה מצור ממושך, במטרה להכניע את הנצורים ברעב ובצמא. מספר הנצורים היה כאלף נפש, גברים, נשים וטף. מספר הרומאים - כ-10 אלפים חיילים וכוחות עזר. המצור נמשך חודשים מספר, במהלכו התמידו הרומאים במאמציהם להבקיע את חומת המבצר על-ידי בניית סוללה בצד המערבי, להעלאת כלי ניגוח וכירכור. לאחר שהובקעה החומה, בנו הנצורים חומת עץ ועפר מאולתרת. כאשר הציתו הרומאים את חומות העץ, נוכחו הלוחמים היהודיים לדעת כי אין להם תקווה. אז נשא מנהיגם אלעזר בן-יאיר את נאומו ואנשי מצדה החליטו לשלוח יד בנפשם כדי לא ליפול חיים בידי הרומאים. וכך מספר יוסף בן-מתתיהו:
"ויבחרו בגורל עשרה מתוכם אשר ישחטו את כולם. וכל אחד השתרע על הארץ ליד אשתו ובניו ההרוגים וחיבק בזרועותיו ופשט ברצון את צווארו לשחיטה בידי האנשים אשר מלאו את המעשה הנורא הזה. והאנשים האלה שחטו את כולם בלא רעד. ואחרי כן הפילו גורל ביניהם למען ישחט הנלכד בגורל את תשעת חבריו ואחרי המיתו את כולם יטרוף נפשו בכפו... ככה מתו כולם באמונה כי לא השאירו אחריהם נפש חיה למשוך בעול הרומאים... ולמחרת עלו הרומאים אל מצדה. וכאשר מצאו את המון ההרוגים לא שמחו הפעם על אשר ראתה עינם באויביהם, כי אם השתוממו על רוחם ועצתם הנאדרה, אשר צחקה למוות ולא שבה אחור מהמעשה הגדול הזה".
הדבר קרה בט"ו בניסן, בראשון של פסח, שנת 73 לספירה.

מצדה בתקופה הביזנטית

לאחר מותם הטרגי של מגיני מצדה נפל המבצר בידי הרומאים, אשר המשיכו לשבת במקום כמה עשרות שנים. בהמשך שמם ההר מיושבים במשך מאות שנים. במאות ה-5 וה-6 לספירה התיישבו במצדה נזירים נוצרים, שהקימו כנסייה קטנה בסמוך לחורבות הארמון המערבי. הם התקינו כמה מערות למגורים ובנו תאי התבודדות בתוך שרידי הבניינים מתקופת הורדוס ומתקופת המרד. עם עזיבתם את המקום, שבה השממה למצדה.

מצפה "שביל הנחש

ממנו ניתן לצפות על המחנות הרומאיים, הדייק, ים המלח והרי מואב.

מכלול המחסנים

כאן היה ריכוז המחסנים המרכזי של מזון ונשק, אשר נזכרו ותוארו בכתבי יוסף בן-מתתיהו, ונועדו לאחסנה לשנים רבות. המחסנים, ששימשו במקור את הורדוס ואחר-כך את הקנאים, מסודרים בקבוצות ומחוברים ביניהם במערכת מסועפת של פרוזדורים. בכמה מן המחסנים נמצאו קנקני אגירה רבים.

בית המרחץ הגדול

שהיה חלק בלתי נפרד מן הארמון הצפוני. הוא נבנה בסגנון רומאי, וכלל חצר מוקפת עמודים ("פלסטרה" - שנועדה לתרגילי התעמלות), חדר כניסה והלבשה, חדר קר (פריג'ידריום) ובו בריכת מים מדורגת, חדר פושר (טפידריום) וחדר חם (קלדריום) עם רצפה כפולה (היפוקאוסט), שנועדה לחימומו על-ידי הזרמת אוויר חם מתחתיה. (בחדר זה מצוי פתח יציאה למבקרים). בית המרחץ מעוטר בפסיפסים, במרצפות אבן צבעוניות ובפרסקאות (ציורי קיר).

הארמון הצפוני

שהוא מן המפוארים בבניינים שהקים הורדוס. הארמון, המתואר בצורה מפורטת בכתבי יוסף בן-מתתיהו, נבנה על שלוש דרגות סלע, בהפרש גבהים של 30 מ'. הארמון שימש הן לקבלת אורחים חשובים והן להתבודדותו של המלך.

הדרגה העליונה של הארמון הצפוני

ישנה תצפית נוף נוספת מזרחה. כאן היתה הכניסה אל הארמון, וכן חדרי משמר, חדרי שינה, אולם מרכזי (שבתוכו נבנו בתקופה הביזנטית 3 חדרים זעירים למגורי נזירים) ומרפסת נוף חצי עגולה, שהיתה מוקפת, כנראה, בעזרת עמודים. מן המרפסת ניתן לצפות על הדרגות התחתונות של הארמון הצפוני, וכן צפונה לאזור הנחלים צאלים, משמר וחבר. כמו-כן נראית בבירור הדרך הרומאית שחיברה בין מעיינות נחל צאלים למחנות הרומאיים.

דרגה התיכונה של הארמון הצפוני

על פני בור מים ומדרגה חצובה בסלע (מקווה טהרה), מגיעים למשטח שהיה, קרוב לודאי, אולם עגול, מוקף בעמודים מסודרים בשני מעגלים, שרק יסודותיהם שרדו. מדרום, מתחת לקיר סלע, מצויים חדר מדרגות וחדרים נוספים.
דרגה התחתונה של הארמון הצפוני בכ-65 מדרגות. כאן עמד אולם מלבני מוקף עזרות עמודים, מקושט בפרסקאות. מזרחית לאולם, בקומת המרתף, נתגלה בית מרחץ בסגנון רומאי, שבין הריסותיו נחשפו גופת גבר וקרקפת של אישה עם צמה.

רחבת ההגרלות

כאן נחשפו אוסטרקאות (כתובות על שברי חרס), וביניהן קבוצה של 11 שמות. אחד השמות הוא בניאיר, שמו של מנהיג הקנאים במצדה, ולא מן הנמנע הוא כי אלה תלושי ההגרלה הגורלית של התאבדות לוחמי מצדה.

בניין המנהלה

שנבנה בימי הורדוס, ומאוחר יותר הקימו הקנאים בחצרו מקווה טהרה [לאלה שבחרו לא לרדת אל הדרגות התיכונה והתחתונה של הארמון הצפוני .

תצפית הארמון הצפוני

מכאן ניתן להשקיף אל מדבר יהודה, חלק ממחנות המצור הרומאיים, בריכות ושביל המים והארמון הצפוני].

בית הכנסת

זהו אולם מוקף בספסלים המשולב בחומת הסוגרים. מתחת לרצפת החדר, בפינתו הצפונית-מערבית של האולם, נמצאו טמונים קטעי מגילות, ביניהם קטע מ"חזון העצמות היבשות" שבספר יחזקאל פרק ל"ז.

סוגר המגילות

בו נתגלו ממצאים שונים ומגוונים מימי הקנאים: קטעי מגילות, ביניהם קטעים מספרי בראשית, ויקרא ותהלים; פפירוסים, אוסטרקאות, טלית ושקלי כסף. ממצאים אלה לוקטו, כנראה, בידי הרומאים כשלל לאחר שכבשו את ההר. כן נמצאו כאן מאות אבני קלע ואבני דרדור.

הארמון המערבי

זהו מכלול נרחב, הכולל בתוכו אגף ארמון מפואר ובצדו אגפי שירותים ומחסנים. האגף המלכותי כלל חדרים רבים, מתקני רחצה, שהשתמרו כמעט בשלמותם, ורצפות פסיפס מעוטרות.

הכנסייה הקטנה

שהוקמה על-ידי נזירים בתקופה הביזנטית.

מגדל השמירה

המגדל המשוחזר, שנועד במקורו לשמור על מכלול המחסנים ועל מצדה כולה.

מבנה קולומבריום בצד המערבי

בור המים

שנחצב בימי הורדוס ,מרשים מאוד בגודלו.

המצודה הדרומית

שנועדה במקור למנוע עלייה אל פסגת ההר מכיוון דרום. מן המצודה ניתן לצפות על נחל מצדה ומחנות המצור הרומאיים מדרום. חומת הסוגרים הדרומית (33), הכולל שער, שדרכו ניתן היה לעבור אל המערות ואל בור המים המצויים מחוץ לחומה, וכן מקווה טהרה, שהותקן על-ידי הקנאים בתוך אחד ממגדלי החומה.

מערכת המצור הרומאית

הצבא הרומאי, בראשותו של הנציב הרומאי פלביוס סילווה, מנה כעשרת אלפים איש. נכללו בו הלגיון העשירי, חיל עזר ושבויים יהודיים. כוח זה פרש שמונה מחנות סביב מצדה, שחומת דייק חיברה ביניהם: שלושה מחנות היו במזרח, שניים בדרום, שניים במערב ואחד בצפון. במקום התארגן מערך שהכין את הצבא הרומאי לשהייה ממושכת באזור - הוקמו מחסני מזון ואספקה ונסללו דרכים בין המחנות, כל זאת תוך הפעלת מצור על הקנאים היושבים בהר.
כיבוש המבצר והכרעת המערכה דרשו פריצת החומה וחדירה פנימה. לשם כך בנו החיילים הרומאיים סוללת עפר ענקית ממערב להר, שאיפשרה גישה נוחה לחומה. הם הפעילו כלי-קלע וירו אבנים מבליסטראות אל המחנה היהודי בראש הצוק. הקנאים השיבו מלחמה שערה, בהשליכם אבני דרדור מעוגלות וכבדות מעל החומה בנקודות השולטות על דרכי הגישה. בתום שבעה חודשי מצור הצליחו הרומאים לפרוץ את החומה והיהודים הנצורים החליטו להתאבד.

מקום קבורת עצמות מגיני מצדה

ביום ב' כ"א בתמוז תשכ"ט הובאו לקבורה במקום זה עצמות אחרוני מגיני מצדה שנפלו שלוש שנים לאחר חורבן הבית.
לפי החלטת ממשלת ישראל ובכבוד צבאי מלא.

"נשגב וחזק"

חזרה לאינדקס ישראל