גן לאומי ממשית

269 תמונות     4 דקות וידאו

ממשית



גן לאומי ממשית שוכן כ7- ק"מ מזרחית לדימונה, לצד הכביש הראשי לאילת. בתוככי הגן הלאומי, המשתרע על פני 1,500 דונם וכולל את נחל ממשית וסכריו העתיקים, מצויה העיר הנבטית הרומית העתיקה ממשית, ששטחה 40 דונם.

תולדות העיר

ממשית היא עיר עתיקה, השוכנת על אחד הנתיבים החשובים של דרך הבשמים, בצומת דרכים ראשיות שהובילו מחוף הים התיכון והר חברון אל הערבה וים המלח, פטרה ומפרץ אילת. בממשית התפצלה הדרך לערבה - דרך מעלה עקרבים ותמרה, ולים המלח - דרך מצד תמר, מעלה תמר ומעלה פרס. היא מופיעה על רצפת פסיפס עתיקה בכנסיה במידבא, המתארת את ארץ-ישראל.
יישוב הקבע הוקם כאן לראשונה בתקופה הנבטית התיכונה, בשלהי המאה ה1- לפנה"ס, כנראה בראש הגבעה (בסמוך למבנה המשטרה, מס' 8 במפה). רוב בנייני העיר הוקמו בתקופה הנבטית המאוחרת, במאה ה2- לספירה, ועיקרם בתים פרטיים גדולים ויפים.
בתקופה הרומית המאוחרת, במאות ה4-3-, נמשך השימוש בבנייני העיר והיא הוקפה חומה.
בתקופה הביזנטית, במאה ה4-, נבנו בעיר שתי הכנסיות - המערבית והמזרחית (מס' 5, 7), שהשימוש בהן נמשך עד הכיבוש הערבי, במאה ה7- לספירה. לאחריו חדלה העיר להתקיים.
בשנת 1936 הקימו במקום שלטונות המנדט הבריטי משטרת רוכבים מדברית, במטרה לפקח על תנועת הבדואים ולמנוע טיולים של יהודים באזור הנגב.

תולדות המחקר

המקום נסקר במאה ה19- על-ידי חוקרי ארץ ישראל א"ג זטצן (1807), א' רובינסון (1838) וא' פלמר (1871).
מיפוי וסקר יסודי ראשון נערך על-ידי א' מוסיל בשנת 1901. בשנת 1914 ערכו הארכיאולוגים וולי ולורנס (איש ערב) סקר ומיפוי חדשים. בשנת 1937 נערך במקום סקר מפורט על-ידי ג"א קירק ופל"א גאי, מטעם הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.
בשנת 1956 התקיימה במקום חפירת בדיקה בראשות הארכיאולוג שמואל אפלבאום, מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1956-7 נערכו חפירות נרחבות בניהול הארכיאולוג אברהם נגב, מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ורשות הטבע והגנים. חפירותיו ומחקריו של נגב באתרים נבטים בנגב חשפו מעט מעולמם של הנבטים וערי הנגב. השילוט באתר תוכנן ועוצב בשנת 1995 על-ידי רנה סיון ורונית לומברוזו.

מסלול הסיור בגן הלאומי

השער



נבנה בתקופה הרומית המאוחרת, עת הוקפה העיר בחומה שאורכה כ900- מ'. חומה זו עובתה בתקופה הביזנטית. השער כולל שני מגדלים ומעבר, שתקרתו נשענת על שלוש קשתות. ברצפת השער ניכרים חריצי הגלגלים של עגלות המטען שעברו דרכו. השער נשרף וחרב, כנראה, עם הכיבוש הערבי. שער זה על מגדליו מופיע במפת מידבא כציון לעיר.

"בית האמידים"



זהו מבנה מפואר שבמרכזו חצר מלבנית מוקפת חדרים. בפינת החצר חדר מדרגות, שהוביל אל חדרי הקומה השניה. החדרים הצפוניים היוו את אגף המגורים. בכניסות לחדרים בסיסי עמודים וכותרות נבטיות אופייניות ובקירותיהם "תאים", מעין ארונות קיר.

המגדל



זהו מבנה רבוע, שהיה במקורו בן שלוש קומות. בקומת הכניסה מצוי חדר ובו קשתות, המאפיינות בניה נבטית נטולת עץ, אלה נשאו את לוחות האבן של התקרה. מהקומה השניה ניתן להשקיף על העיר ממשית ונחל ממשית.

הכנסיה המערבית - כנסיית נילוס



דרך חצר מוקפת עמודים (אטריום), שבמרכזה בור מים מקורה, נכנסו לכנסיה בשלושה פתחים. שני טורי עמודים מחלקים את הכנסיה דמוית הבסיליקה לשלושה: אולם מרכזי ושתי סיטראות לצידיו. ליד הבמה דמויות של שני טווסים. את הבמה סוגר קיר מעוגל (אפסיס), לציון כיוון התפילה ומקום המזבח. בקצה הסיטראות חדרים ששימשו לפולחן. האולם המרכזי מרוצף בפסיפס (מכוסה זמנית), המעוטר בדגמים גיאומטריים, תיאורי עופות וכתובות הקדשה. לשון הכתובת המרכזית: "אלוהים, הושע את עבדך נילוס, אוהב ישו, אשר ייסד את הבניין הזה, ושמור על בני ביתו".

בית מגורים נבטי טיפוסי



במרכז הבית חצר פנימית ובה בור מים. חדר מדרגות מוביל אל הקומה השניה. מהחצר ישנו מעבר לאורווה, שהכילה מקום לשישה עשר סוסים. גידול סוסי הרכיבה היווה ענף חשוב בכלכלת העיר. בית המגורים המשיך לשמש בתקופה הביזנטית (כפי שמעידים הצלבים החקוקים על משקופיו), למרות שנהרס בחלקו בעת הקמת הכנסיה המערבית.

הכנסיה המזרחית - "כנסיית הקדושים המעונים"



הכנסיה היתה חלק ממכלול של מנזר. גרם מדרגות הוביל את הבאים לחצר מוקפת עמודים (אטריום) שנבנתה מעל לבור מים גדול. מהחצר נכנסו בשלושה פתחים לכנסיה דמויית הבסיליקה. באולם המרכזי נחשפה רצפת פסיפס (המכוסה זמנית) ובה שני צלבים; אלה מעידים כי זמנו של הפסיפס קדום לשנת 427 לספירה, שבה נאסר לצייר צלבים על רצפת כנסיות. בחלקה המזרחי של הכנסיה מצוי האפסיס ובו שלושה טורי ספסלים לשימוש הכמרים. לצידיו שני חדרים, שבהם נחשפו שרידי תיבות לשמירת עצמות קדושות.

השוק



רחוב מהתקופה הנבטית, שמשני צידיו סדורים טורי חדרים - חנויות ומתוכנן בו שוק פעיל וקבוע.

"בית נבטו"







זהו הבית הגדול ביותר שנתגלה בעיר. שטחו כ2,000- מ"ר. הוא מכונה כך משום המאפיינים הנבטיים הרבים המצויים בו. כביתר הבתים הנבטיים, גם בו חצרות פנימיות וגרמי מדרגות, שהובילו לקומה העליונה. לצד החצר המרווחת אורווה גדולה ומפוארת, המעידה על מקור עושרם של בעלי הבית. ניתן עדיין להבחין בכותרות ובהן תבליטים זעירים של ראש אדם ושור. קירות אחד החדרים מקושטים בציורים (פרסקאות) של דמויות מהמיתולוגיה היוונית. בבית נתגלה מטמון של כ10,500- מטבעות כסף שזמנם נע בין השנים 275-222 לספירה.

הבריכה



הבריכה (שהיתה מקורה) מצויה בסמוך לחומות העיר וגודלה 3x10x18 מ'. המים הובאו על גבי חמורים מן הבאר, מהמעיין הסמוך ומהסכרים שבנחל ממשית אל קצה תעלת המים, שראשיתה מחוץ לחומה. התעלה, העוברת מתחת לחומה, הזרימה את המים אל הבריכה. באופן זה לא נכנסו החמורים אל העיר.

בית מרחץ



מהתקופה הביזנטית, נמצא בסמוך לבריכה וניזון ממימיה. היו בו שלושה חדרים - חם, פושר וקר, חדר הלבשה וכן תנורים. ניתן להבחין בלבנים האדומות ובצינורות החרס בהם זרם האויר שחומם.

נחל ממשית והסכרים



בעיר ובסביבותיה מצויים מתקנים רבים לאגירת מים: תעלות, בורות וסכרים. בולטים במיוחד בורות המים שליד המבנים הגדולים והכנסיות. מול העיר נבנו מתקנים לאגירת סחף לעיבוד חקלאי ולאגירת מים. הגדולים שבהם - שלושת הסכרים שבנו הנבטים על נחל ממשית. הסכם התחתון שרד ושופץ בתקופת המנדט. כן נבנה בתקופת המנדט סכר נוסף.




חזרה לאינדקס ישראל