כוכב הירדן

96 תמונות     3 דקות וידאו

כוכב הירדן



באתר נמצא מבצר צלבני מרשים, בקרבת שרידי היישוב היהודי הקדום כוכב (לרגלי המקום בו נמצאת כיום אחוזת שושנה). זמן רב ניסו המוסלמים, בפיקודו של צלאח א-דין, לכבוש את המבצר - אך נכשלו. רק בשנת 1189, שנה וחצי לאחר קרב קרני חיטין, נכנעו המגינים ופונו לצור. בשנת 1220 הרס שליט דמשק את המבצר כדי למנוע את כיבושו מחדש על-ידי הצלבנים. בראשית המאה ה-18 הוקם על חורבותיו הכפר הערבי "כאוכב אל-הווא" (כוכב הרוחות). במאי 1948 נכבש הכפר בידי חיילי חטיבת גולני, לאחר שכוח עיראקי הוכה במדרון שלמרגלותיו. בשנים 1966-1968 נערכו במקום פעולות חפירה ושימור מטעם רשות הגנים הלאומיים, בראשותו של מ' בן דב.

תיאור גיאוגרפי

"אין הוא אלא קן נשרים ומשכן הירח".

כך תיארו היסטוריונים מוסלמים במאה ה-12 את המבצר הצלבני בכוכב הירדן. המבצר מוקם בקצה המזרחי של רמת כוכב, בגובה של 312 מ' מעל פני הים, על שפת המתלול היורד לעבר עמק הירדן (כ-550 מ' מעל הבקעה).

רקע היסטורי

עשרים ואחת שנות היסטוריה (1168-1189) הספיקו לבוני המבצר ולאנשים שחיו בין כתליו, כדי להותיר בידינו שרידים מעניינים ומרשימים ביותר.
בשנת 1168 קנו אבירי המסדר הצבאי ההוספיטלרי (אבירי יוחנן הקדוש) את אדמות כוכב הירדן מידי משפחת אצולה צרפתית בשם ולוס. הם בנו מבצר מפואר, שהשתרע על פני 12 דונם, ונחשב לאחד מגדולי השגיהם האדריכליים של הצלבנים. החיים במבצר התנהלו על מי-מנוחות תחת פיקודו של מפקד הוספיטלרי, שהתחלף מדי פעם. יותר מעשר שנים לא ידע המקום כל קרב ולא נאלץ לעמוד למבחן במערכה כלשהי. אולם בשנות השמונים של המאה ה12- חל מפנה בחיים השלווים של המבצר, עת החלו כוחותיו של המצביא המוסלמי הנודע צלאח א-דין, להתדפק על גבולות הממלכה הצלבנית. בקרבות הקשים שנערכו באזור בשנים 1181-1183, לא יכלו המוסלמים לאבירי המסדר ההוספיטלרי, שהטיבו להגן על מבצרם. גם כשהתמוטטה הממלכה הצלבנית כולה, לאחר ההפסד הצורב למוסלמים בקרב קרני חיטין (ב-1187) לא נכנעו אבירי המבצר, והמשיכו להחזיק מעמד תחת המצור הכבד שהוטל עליהם. המוסלמים כבשו את הבירה ירושלים, את עיר הנמל הגדולה עכו, ואת המבצר העצום שבצפת, אך לא הצליחו להכניע את אבירי כוכב הירדן.
רק בשנת 1189, לאחר שנה וחצי של מצור כבד על המקום, עלה בידי המוסלמים לפגוע בחומותיו המזרחיות של המבצר. האבירים הנוצרים, שראו כבר בנפילתה של הממלכה הצלבנית כולה, החליטו להיכנע. בזאת בא הקץ על ההיסטוריה הקצרה של מבצר כוכב הירדן, שזכה לכינוי "קוקט" (חינני, בצרפתית), "בלוואר" ו"בלוואדרה" (יפה-נוף, בצרפתית ובלטינית) בפי הצלבנים.

החפיר



החפיר היה המכשול הראשון בו נתקל צבא תוקף כשרצה להגיע אל החומות ולחדור אותן. החפיר שלפנינו, שעומקו הגיע ל-10 מ' ורוחבו ל-20 מ', מקיף את המבצר מצפון, מדרום וממערב, ותפקידו היה למנוע כל גישה ישירה אל הביצור (במזרח הוקם מגדל רב עוצמה - ה"ברביקן").

שער כניסה ראשי



במבנה השער החיצוני נראות אבני גיר, המעטרות ומדגידות אותו על רקע הבנייה הכללית באבן הבזלת המקומית. אפשר לראות את מזוזות השער, ובקירות בית השער נבחין בחריצים הרבועים הערוכים זה מול זה, שנועדו לכניסת הבריח.
שימו לב למשחק בסוגי הסלע: המשקוף בנוי בזלת והקשת - מגיר.
בבזלת, שהיא אבן קשה וחזקה, השתמשו בבניה באזורים שנטו להישחק, כמו הצירים וספי הדלתות. הגיר לעומת זאת, רך ונוח יותר לשימוש. צבא תוקף, שהצליח לפרוץ את השער החיצוני, נאלץ לעלות בדרך מפותלת ומוגנת אל עבר השער הפנימי, שבו אנו עולים עתה.
משמאלנו מתרוממת חומה ובה שרידים של שלושה חרכי ירי (מתוך שבעה שהיו כאן במקור). חרכים אלה מלמדים על שליטה שהיתה למגינים על המעבר אל השער הפנימי.

המגדל החיצוני - ה"ברביקן"



אם נביט מזרחה, למדרון, לפני פיתול הדרך לעבר השער הפנימי נבחין בשרידי מגדל. כיום הוא הרוס לחלוטין, אך בזמנו היווה מגדל זה יחידת הגנה נפרדת של המבצר. מדובר במבנה מרשים בעל שתי קומות לפחות, שחלש על צדו המזרחי של המבצר, בו לא היה חפיר חצוב. המגדל כונה "בשורה" בפי הכוחות המוסלמים, שהצליחו לפגוע בו בשנת 1189.

שער פנימי מזרחי



השער הפנימי מהווה את נקודת ההגנה האחרונה לפני הכניסה למבצר. השער היה מוגן על-ידי פתח, שממנו יצקו שמן רותח על העוברים מתחת, ועל ידי דלתות כפולות עשויות עץ ומצופות ברזל. אם נביט למעלה, נבחין בחריץ המלבני שדרכו היו שופכים את השמן. בצידי השער נראים שני חרכי ירי אלכסוניים, המכוונים לכניסה. כמו-כן נראה את הפותות של צירי השער ואת החריצים שנועדו לבריחים.

קמרונות המבצר החיצוני



המעבר בשער הכניס את באי המבצר למערכת של פרוזדורים מקורים סביב המבצר הפנימי. אנו נמצאים בקמרון הדרומי, אשר שימש כנראה לאורוות ומחסנים.
רוחב הקמרונות הגיע ל-6-7 מ', דבר שאיפשר נפח איחסון גדול. בחלק מן הקירות ניתן עדיין להבחין בקצות הקשתות שעליהן נשען הגג. על הגג עמדו זקיפים, ששמרו על קו החומות של המבצר.

בור המים ומרחץ



בתוך מערכת הקמרונות היו מספר מתקנים, מהם כאלה שנשתמרו בצורה יפה. אחד המתקנים הוא בור מים, אליו ניתן לרדת ולראות בו את שרידי הקירוי המקורי. מי הגשמים נאספו מגגות המבנים והוזרמו בתעלות ובצינורות חרס לעבר הבורות. שכבת הטיח העבה הנראית כאן מנעה את חלחול המים. נביט עתה אל תקרת הקיר הדרומי, ובה נראה את מקום כניסת המרזב אל הבור.
בקמרון סמוך לבור המים נתגלו שרידי בית מרחץ. יש לציין כי על חברי המסדרים הצבאיים חלה חובת מקלחת ותגלחת, דרישות שלא היו מן המקובלות בתקופה (וסביר להניח שלא תמיד מולאו בקפידה)…

מגדל פינה צפוני מזרחי



נכנס עתה אל אחד מארבעת מגדלי הפינה של החומה החיצונית. המגדל רבוע ובולט כ-5 מ' מקו החומה, דבר שאיפשר שליטה מצויינת וירי אל החפיר ולרגלי החומות. המגדל נבנה מבזלת, ובקו המגע שלו עם החפיר מצויה חלקלקה. היקף החומות החיצוניות של המבצר הוא 480 מ'. ארבעה מגדלים לא הספיקו כדי להגן על קו חומות ארוך כל-כך, ולכן שולבו שלושה מגדלים בולטים נוספים במרכז כל צלע. בדרכינו מערבה נזהה מגדל אמצעי שכזה.

חצר פנימית



נפנה שמאלה וניכנס אל החצר הפנימית. חצר זו, שהיא שטח מלבני פתוח, הפרידה בין המבצר הפנימי, הניצב מולנו, לבין המבצר החיצוני שממנו הגענו. בחצר זו הסתובבו ככל הנראה בעלי חיים, שגודלו על-ידי הצלבנים שחיו במקום.

המבצר הפנימי

לפנינו מבצר רבוע בגודל 40 x 40 מ', שבפינותיו ארבעה מגדלי פינה. מבצר זה, המכונה "דונז'ון", היווה מצודה עצמאית, שאנשיה יכלו להמשיך ולהתגונן מתוכו גם לאחר נפילת המבצר החיצוני בידי האויב.
יש לשים לב לעובדה שהמבצר הפנימי היה גובה במחצית הקומה מחומות המבצר החיצוני. כך נוצרה מערכת הגנה כפולה, ואפשרות של גיבוי וחיפוי לחומה החיצונית.

שער פנימי מערבי



הכניסה בנויה ממכלול של שני שערים, בית שער ומגדל. השערים בנויים בשיטת "הגישה העקיפה", כשנעבור את השער החיצוני וניכנס אל בית השער, נאלץ מיד לפנות לזוית של 90o כדי לחצות את השער הפנימי. גם פה נבחין בחריץ העליון, בפותות הצירים, בחריצי הבריח ובחרכי הירי שנועדו להגנת השער.
פריט חשוב שנמצא כאן אך הולך ומטשטש, הוא עיטור מנורה באבן, שנלקחה מבית הכנסת הקדום ושולבה כאן בבנייה, בחלקה התחתון של מזוזת השער.

קמרונות המבצר הפנימי



הדרך מהשער מוליכה אותנו אל תוך אולמותיו של המבצר. השתמרותם היפה של חלק מן האולמות מאפשרת לנו לדמיין את החיים בהם לפני 800 שנה. בחדרים גבוהים וקרירים אלה ישבו האבירים הצלבנים סביב מדורה בחודשי החורף. העשן עלה למעלה, חלקו יצא דרך הפתח בתקרה וחלקו התפזר בחלל החדר והתערבב עם ריחות העשן של אבוקות האש ונרות הפתיל שהאירו את האולם…
הקמרונות שימשו כחדרי מגורים ואחסון, חדרי שינה, חדרי אוכל ובאגף המזרחי ניתן לזהות גם את המטבח, בו נשתמרו שרידים של שלושה תנורים.

החצר המרכזית



חצר רבועה בגודל 22 x 22 מ' היוותה את לב המבצר. החצר היתה מרוצפת, ונתגלו בה בור מים גדול ואזור שיועד לרחצה וכביסה.
גרם מדרגות בפינתה המערבית של החצר, הוביל לקומה השניה, שהיתה האזור החשוב ביותר במבצר - "הדונז'ון". נתגלו בה מבנים מפוארים, ששימשו ככל הנראה כאולם טקסים וכלשכתו של מפקד המבצר.
במיוחד בולטת כנסיית המסדר, שהיתה בנויה באבני גיר לבנות, מסותתות בסיתות אלכסוני עדין. האמנים חרטו על האבן "תו סתתים" - סימן המציין כי הם שעיבדו אותה.
בקומה זו נמצאו גם שרידי פסלים ותבליטים מפוארים.

פתח גיחה לחפיר



בתוך מגדל הפינה המערבי יש מערכת מדרגות סודית, דרכה ניתן לרדת לחפיר. מדרגות אלה, הפתח המוליך מטה ופתח היציאה המוסתר שבתחתית החפיר, היוו אפשרות ליציאה סודית מן המבצר בזמן מצור. בפתח כזה, הנקרא "פוטרנה", השתמשו הנוצרים כדי לצאת בהסתר ולפגוע בכוחות שצרו עליהם.




חזרה לאינדקס ישראל