גן לאומי אשקלון

63 תמונות     2 דקות וידאו

אשקלון



אשקלון הקדומה שוכנת על דרך הים העתיקה, שקישרה בין מצרים לסוריה, ולכן היתה תחנת מסחר ימית ויבשתית חשובה.
שפע של מים מתוקים (כ60- בארות בשטח הגן הלאומי), אקלים נוח וקרקע פורייה, העניקו לה עורף חקלאי מפותח. כל אלה ביחד הפכו את אשקלון לעיר חשובה, ששמרה על מעמדה במשך אלפי שנים.
"אשקלון היא עיר חשובה השוכנת לחוף ים. עצי השקמה גדלים בה בשפע ומצטיינים בגודלם… אשקלון היא עיר נהדרת… נעימה ובנויה בטוב טעם"
(מתוך תיאורו של הגיאוגרף מוקדסי משנת 985 לסה"נ).
שרידי העיר לתקופותיה נמצאים בתחומי הגן הלאומי.
החפירות הראשונות באשקלון נערכו בשנים 1922-1921 על-ידי פרופ' גרסטנג, שחשף את הבסיליקה הרומית. מאז שנת 1985 חופרת בתל אשקלון משלחת ארכיאולוגית בראשותו של פרופ' לורנס סטייגר מאוניברסיטת הרווארד.

תולדות אשקלון

מקור השם אשקלון הוא, כנראה, מהמילה "שקל", המציינת מידת משקל - שם הולם לעיר נמל ומסחר.
ממצאים מהתקופה הניאוליתית מעידים כי היישוב באשקלון החל לפני כ10,000- שנה. עיר של ממש נוסדה באשקלון בתקופה הכנענית התיכונה (1550-2000 לפני סה"נ). אורכה של העיר היה 1,100 מ' ורוחבה 600 מ' (שטחה היה כ600- דונם) והיא הוקפה בסוללת ביצור ענקית הנראית גם היום. תבליטי מרנפתח בכרנך שבמצרים, מלמדים אותנו שבתקופה הכנענית המאוחרת (1200-1550 לפני סה"נ) אשקלון היתה עיר מבוצרת תחת שלטון מצרים. אך עד כה נחשפו בחפירות מעט ממצאים ולא התגלו שרידים של ביצורים מתקופה זו.
בתקופה הישראלית א' (1000-1200 לפני סה"נ) היתה אשקלון אחת מחמש ערי הפלישתים. העיר נזכרת בקינת דוד על מותם של שאול ויהונתן:
"אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים." (שמואל ב א, 20).
אשקלון קשורה גם למעלליו של שמשון הגיבור, שהיכה כאן שלושים פלישתים וגזל את בגדיהם, כדי לשלם שכר רעי אשתו, שפתרו את חידתו (שופטים יד). בתקופה הישראלית ב' (586-1000 לפני סה"נ) המשיכה להתקיים באשקלון עיר פלישתית, וניתן ללמוד מתוך המקרא וממקורות כתובים אחרים, כי העיר מילאה תפקיד במאבק נגד ממלכת אשור; צדקא, שליט אשקלון, הצטרף למרד של חזקיהו מלך יהודה בשנת 701 לפני סה"נ. בתגובה למרד עלה סנחריב, מלך אשור, על אשקלון והחליף את צדקא בשליט מטעמו. המלך הבבלי נבוכדנאצר הגיע לאשקלון בשנת 604 לפני סה"נ, הגלה את אגא, מלכה הפלישתי של אשקלון והרס את העיר.
הממצאים שהתגלו בחפירות בתל אשקלון מאמתים את העובדה כי אשקלון היתה עיר פלישתית, קטנה בגודלה מהעיר הכנענית שקדמה לה.
בתקופה הפרסית (332-586 לפני סה"נ) שגשגה אשקלון כעיר מסחר, בחסותה של עיר הנמל צור (עיר בלבנון של ימינו). הממצאים שנחשפו בחפירות מעידים כי הפיניקים ישבו בעיר; בחלק הדרום-מערבי של הגן הלאומי התגלה בית קברות ובו כאלף קברי כלבים. היה זה מנהג של הפיניקים, שכנראה האמינו כי בקבורת הכלבים יש סגולה לריפוי.
בתקופה ההלניסטית (37-332 לפני סה"נ) היתה אשקלון לעיר עצמאית והיא נותרה עצמאית גם כאשר נשלטה בידי החשמונאים. מעידים על כך מטבעות העיר שהתגלו בחפירות.
בתקופה הרומית (37 לפני סה"נ - 324 לסה"נ) הגיעה אשקלון לשיא פריחתה והיתה מרכז מסחרי אזורי. אורכה של העיר היה 1,100 מ' ורוחבה 600 מ' (שטחה היה כ600- דונם). חומת העיר נבנתה בתקופה הרומית המאוחרת על גבי הסוללה הקדומה (מהתקופה הכנענית התיכונה(, והעיר נותרה במתכונת זוגם בתקופות מאוחרות יותר. מסביב לעיר היו כפרים ובתי חווה, שבהם גידלו דגנים, תמרים, גפנים וירקות. זן מיוחד של בצל - "סקליון" - נושא עד היום את שמה של אשקלון.
בתקופה הביזאנטית (638-324 לסה"נ) הייתה אשקלון מרכז מסחרי של יין משובח, אותו שיווקה דרך הנמל שלה לארצות אירופה.
תיאור חלקי של אשקלון בתקופה הביזאנטית נמצא במפת מידבא (פסיפס מהמאה ה6- לסה"נ שנמצא במידבא, בעבר הירדן המזרחי), ובו נראה חלק הצפון-מזרחי של אשקלון: שער ירושלים ושני מגדלים לצדו, רחבה, מבנה ציבורי ושני הרחובות הראשיים מצטלבים (רחוב האורך = קרדו; ורחוב הרוחב = דקומנוס).

היהודים באשקלון

ידוע, כי קהילה יהודית ישבה באשקלון כמה עשרות שנים לפני המרד הגדול ברומאים (71-66 לסה"נ). לפי תיאורו של יוספוס פלביוס נרצחו באשקלון בזמן המרד הגדול 2,500 יהודים.
לא ברור מתי התחדשה התיישבות היהודים באשקלון, ולפי הממצאים נראה כי בתקופה הביזאנטית, בין המאות 7-4 לסה"נ התקיימה קהילה יהודית בעיר. מבין הממצאים המצביעים על יישוב יהודי באשקלון נציין: שתי כתובות הקדשה של בית כנסת - האחת על עמוד אבן והשנייה על סורג אבן. כמו-כן נמצא סורג אבן מבית כנסת ללא כתובת ועליו חקוקים מנורת שבעת קנים, שופר ולולב; שתי כתובות נוספות שמקורן כנראה במבנה בית הכנסת - כתובת שבה רשימת כ"ד משמרות הכהנים וכתובת הקדשה בארמית; בסיס של עמוד שיש, שמקורו בבית כנסת מהמאה ה4- לסה"נ, שעליו חקוקים מנורת שבעת הקנים, שופר ואתרוג. לא ניתן לראות דבר משרידים אלה בשטח הגן הלאומי.
המוסלמים כבשו את אשקלון במאה ה7- לסה"נ. החל מסוף המאה ה11- הם ייחסו לה מעמד מיוחד בגלל מבנה זיכרון (משהד), שבו נשמר, על-פי המסורת, ראשו של חוסיין בן עלי, בנו של מוחמד (גופו של חוסיין בן עלי קבור בכרבלא בעיראק).
לאשקלון המוסלמית היה מעמד חשוב בהיותה העיר המבוצרת הראשונה בכניסה ממצרים לארץ-ישראל. אשקלון הגיעה לשיא ביצורה באמצע המאה ה12- לסה"נ, עת ביצרו השליטים המוסלמים (מהשושלת הפאטימית) את העיר בחומה אדירה. חומה זו נהרסה חלקית על-ידי המצביא המוסלמי צלאח א-דין, שהחריב את העיר כדי שלא תיפול בידי אויביו. אך אשקלון חוזקה ובחלקה נבנתה מחדש על-ידי המנהיגים הצלבנים ריצ'ארד לב הארי בשנת 1192 לסה"נ וריצ'ארד מקורנוול בשנת 1241 לסה"נ, ושרידיה נראים עד היום.
אשקלון המוסלמית החזיקה מעמד מול הצלבנים 54 שנה, אולם בשנת 1153 לסה"נ כבשו הצלבנים את העיר. אך בשנת 1187 לסה"נ, לאחר התבוסה של הצלבנים למוסלמים בקרב קרני חיטין, נאלצו הצלבנים שישבו באשקלון להיכנע לצלאח א-דין לאחר מצור בן שבועיים. לאחר קרב ארסוף (אפולוניה), שהתקיים בשנת 1191 לסה"נ, התקרב צבאו של ריצ'ארד לב הארי אל אשקלון וצלאח א-דין, שלא רצה שאשקלון תיפול בידי אויביו כעיר מבוצרת אלא שיצטרכו לבנות את ביצוריה מחדש, החליט לפגוע בחומותיה. הצלבנים השתלטו על העיר ושיקמו את ביצוריה, אך צלאח א-דין פגע בהן שוב. מאז עמדה העיר נטושה עד שנת 1241 לסה"נ, עת שיקם את החומות ריצ'ארד מקורנוול, אחיו של מלך אנגליה. בשנת 1247 לסה"נ כבש את אשקלון השליט האיובי (המוסלמי) אל מלכ א-צלאח איוב, ובשנת 1270 לסה"נ הרס הסולטאן הממלוכי בייברס את אשקלון ומאז לא קמה עוד.
"… באשקלון מונומנטים קדומים רבים… אשקלון נמצאת במקום נישא מעל פני הים… תושביה שותים מי בורות המצטיינים בטיבם. כיום העיר חרבה ואין בה תושבים." (מתוך תיאורו של אבו אלפידא משנת 1321).
בסביבות אשקלון (ממזרח לגן הלאומי) הוקמה בתקופה הממלוכית (התקופה המוסלמית המאוחרת 1516-1260 לסה"נ) העיירה מג'דל. רבים מבתי העיירה נבנו מאבני אשקלון העתיקה. מאוחר יותר, בתקופה העות'מאנית (1916-1517), הפך השליט המצרי מוחמד עלי (ששלט בארץ ישראל בשנים 1840-1831) את מג'דל למרכז אריגה. סמוך לאשקלון העתיקה (סמוך לגן הלאומי מצד מזרח) שכן הכפר הערבי ג'ורה, ולידו הקימו הבריטים תחנת משמר חופים במטרה למנוע את הגעתם של מעפילים יהודים בלתי חוקיים.
ביום 15 במאי 1948 פלש הצבא המצרי למדינת ישראל והתקדם לאורך החוף. אל מג'דל הגיע הכוח המצרי ביום 24 במאי 1948 והקים בה בסיס גדול. המרצים ישבו במקום עד יום 5 בנובמבר 1948, ונסוגו מהמקום לאחר שחטיבת "יפתח" ניתקה את אשקלון מכביש החוף. לאחר מכן נכנעו תושבי מג'דל הערבים בפני כוחות צה"ל, ובסוף עזבוה בדצמבר 1949.
מאז התפתחה אשקלון העברית וכיום היא מונה כ100- אלף תושבים.

תל אשקלון

בתקופה הכנענית התיכונה היתה אשקלון עיר נמל מרכזית, שתושביה עסקו בחקלאות וייצאו לארצות הים התיכון: יין, שמן זית, כופר (חינה), צאן ובקר. מולנו נראים: הסוללה של העיר הכנענית - סוללת עפר אדירה, שעליה נישאה חומה שתחמה את היישוב מהתקופה הכנענית התיכונה (1550-2000 לפני סה"נ). אורך הסוללה היה כ2,200- מ' וגובהה 15 מ'.
שער העיר הכנענית - בתל אשקלון נחשף השער המקושת הקדום ביותר בעולם. השער נבנה בסביבות שנת 1850 לפני סה"נ (התקופה הכנענית התיכונה). הבאים לאשקלון נכנסו לעיר דרך השער המקושת, שיצר מסדרון מקומר. ביצורי אשקלון הכנענית כללו סוללה, חומה, חפיר ושער.
שריד חשוב אשר אינו נראה היום בבירור הוא מקדש העיר הכנענית. מחוץ לשער, במורד לים, נחשף מקדש קטן שבו התגלה פסלון בדמות עגל. הפסלון, שגובהו 10.5 ס"מ, התגלה בתוך תיבת חרס, והוא עשוי ברונזה ומצופה בכסף. דמות העגל מסמלת את האל הכנעני בעל, ונראה כי המקדש שימש את אנשי העיר כמקום סגידה לאל זה. הפסלון מוצג כיום במוזיאון ישראל בירושלים והעתק שלו מוצג במוזיאון אשקלון.
הנמל הקדום שהיה כאן לא נחשף והשערת החוקרים היא כי המקדש לאל בעל היה על הדרך המובילה לנמל; כך יכלו היורדים אל הספינות או העולים מהן לחוף להתפלל או להודות לאל בעבור הצלחת מסעם.

הבסיליקה הרומית



במרכז הגן הלאומי נמצאים שרידים של מבנה עמודים מהתקופה הרומית (המאה ה3- לסה"נ). זו היתה הבסיליקה של העיר - חצר מוקפת טורי עמודים ואגפים מכל צד, שקירותיה ורצפתה נבנו משיש. אורך הבסיליקה 110 מ' ורוחבה כ35- מ'. במבנה זה התנהלו החיים הציבוריים של היער: כאן נפגשו אזרחי העיר לרגל עסקיהם ומטעמים חברתיים, וכאן התקיימו הופעות, תרגילי צבא וטקסים דתיים.

מדרום לבסיליקה



מדרום לבסיליקה היה אולם עגול למחצה בעל שורות מושבים, ששימש אולי כמקום ההתכנסות של מועצת העיר ובית המשפט (בולטריון).
פסלי הבסיליקה שהתגלו בחפירות הם פסלי שיש שעיטרו את הכניסה לאולם העגול-למחצה. הפסלים נמצאים בתצוגה בתוך האולם העגול-למחצה:

פסל ניקה





אלת הניצחון הרומית בעלת כנפיים וזר בידה, ניצבת על כדור הארץ הנישא על כתפי אטלס. פסל נוסף של האלה ניקה ובידה ענף עץ תמר.

פסל איסיס



אלה מצרית המופיעה כאן בדמות טיכה אלת המזל של העיר, על ראשה כתר והיא אוחזת בידה כהן של האל המצרי סרפיס.

באר אנטיליה



באר אנטיליה נמצאת מצפון לבסיליקה (מעבר לכביש).
באר אנטיליה היא מתקן להעלאת מים מבאר, שהיה מונע על-ידי בהמה (גמל או חמור). הבהמה הניעה קורה אנכית שאליה היו מחוברים גלגלי שיניים, שסובבו שרשרת אנכית. אל השרשרת היו מחוברים כדי חרס או תיבות עץ, אשר העלו את המים מהבאר. המים הועברו דרך מרזב לתוך ברכה וממנה זרמו בתעלות השקיה (שלא שרדו) אל החלקות החקלאיות.
באר זו ובארות נוספות שימשו את החקלאים של הכפר הערבי ג'ורה ששכן במקום (מצדו המזרחי של הגן הלאומי) בתקופה העות'מאנית. באר זו עברה תהליך שימור חלקי.
באר אנטיליה נוספת (ולידה שלט הסבר) נמצאת בשטח הדרומי של חניון הים (בכיוון הירידה לחוף הים).
אל הכנסייה ואל חומת אשקלון, שנמצאים בצד המזרחי של הגן הלאומי, ניתן להגיע ברכב או ברגל.

הכנסייה סנטה מריה וירידיס





בצמוד לחומה (בצד המזרחי של הגן הלאומי) נראים שרידי הכנסייה סנטה מריה וירידיס, שנבנתה בתקופה הביזאנטית במאה ה5- לסה"נ.
הכנסייה היתה בשימוש בחלק מהתקופה המוסלמית הקדומה (1099-638 לסה"נ), עד שנהרסה על-ידי המון זועם של מוסלמים ויהודים בשנת 938 לסה"נ. היא עמדה בחורבנה עד ששוקמה על-ידי הצלבנים לאחר שנת 1153 לסה"נ.
במקום נבנתה הכנסייה כבסיליקה והיו בה שישה עמודי גרניט שתמכו ביציע ובגג משופע. בתקופה הצלבנית שונה המבנה והיו בו ארבעה עמודים ותקרה מקושתת. על הקירות נמצאו שרידים של ציורי קיר, שבהם נראים ארבעה קדושים האוחזים בידיהם מגילות כתובות ביוונית.

חומת אשקלון



חומת אשקלון נראית בצד המזרחי ובצד הדרומי של הגן הלאומי.
החומה הנראית היום היא חומת העיר המוסלמית. היא נבנתה על-ידי המוסלמים הפאטימים באמצע המאה ה12- לסה"נ כמתחם מבוצר מול איום הצלבנים. החומה נבנתה על גבי סוללה עצומה (כפי שנבנתה לפניה החומה של העיר הרומית והביזאנטית).
לאחר שכבשו הצלבנים את העיר הם חיזקו את החומה ואף בנו חלק ממנה מחדש, כפי שעשו גם לגבי מבנים אחרים בעיר, והקימו מצודה בצד הדרום-מערבי של העיר.
בחומה ארבעה שערים (אשר היו כבר בעיר הביזאנטית), המכונים על-פי כיווניהם: שער הים, שער עזה, שער ירושלים ושער יפו.

חוף הים והנמל הקדום



חוף הים והנמל הקדום נמצאים בצד הדרום-מערבי של הגן הלאומי, מתחת לחניון הדולפין.
לאורך החוף נראים קטעים מחומת העיר המוסלמית (הפאטימית) והצלבנית. בחומה משולבים עמודי שיש של העיר הרומית, בהם השתמשו בתקופות מאוחרות יותר לחיזוק החומה. לאור המחקר האחרון נראה כי הנמל הקדום של אשקלון לא היה בנוי. כלומר: כלי השיט עגנו בים במרחק כמה מאות מטרים מן החוף, תוך שהם נעזרים בשרטונות כורכר ובמחשופי סלע תת-ימים לשיפור אחיזת העוגנים. העברת הסחורות והימאים התבצעה באמצעות סירות קטנות ששטו בין החוף לים, אך על-מנת להעביר את כלי השיט לחוף לצורך תיקונים ואפסון השתמשו במתקני הרמה ומשטחי החלקה ניידים.

שטח חפירות במרכז האתר






חזרה לאינדקס ישראל