ציפורי

160 תמונות     4 דקות וידאו

ציפורי



"גלתה סנהדרין… מירושלים ליבנה, ומיבנה לאושא… ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לצפורי, ומצפורי לטבריה" (בבלי, ראש השנה, לא, א-ב).
צפורי נזכרת לראשונה בימי אלכסנדר ינאי (103 לפנה"ס), אולם שרידים מעטים מימי הבית הראשון מעידים על יישוב, שהתקיים במקום כבר בתקופה זו. בשנת 63 לפנה"ס נכבשה ארץ-ישראל בידי הצבא הרומי בפיקודו של פומפיוס, ובשנת 55 לפנה"ס הכריז גביניוס נציב סוריה על צפורי כבירת מחוז הגליל. בשנת 47 לפנה"ס מונה הורדוס למושל הגליל, אולם המינוי נקטע בעקבות רצח אנטיפטרוס, מושל הארץ ואבי הורדוס. הורדוס נאלץ להשיב לידיו את השליטה על העיר בכוח הזרוע והסתער עליה בראש צבאו בעת סופת שלגים עזה (!). בתקופתו היתה צפורי בירת מחוז הגליל. לאחר מותו, בשנת 4 לפנה"ס, מרדו היהודים ברומאים וכבשו את צפורי. אולם הצבא הרומי בראשות גיוס דיכא את המרד, שרף את העיר ומכר את תושביה היהודים לעבדים. הגליל נמסר לשליטתו של הורדוס אנטיפס, ששיקם וביצר את העיר והחזיר לה את מעמדה כבירת המחוז.
בשנת 66 לספירה פרץ המרד הגדול ברומאים. אולם אנשי צפורי כרתו ברית עם הצבא הרומי ובכך מנעו את חורבן עירם. חלקה של צפורי במרד בר-כוכבא (135-132 לספירה) אינו ברור, אך בתקופה זו שונה שם העיר לדיוקיסריה, הודחה ההנהגה היהודית, ובמקומה נתמנתה הנהגה נוכרית. בתחילת המאה ה-ג' לספירה, עת חזרה המועצה העירונית לידי היהודים, עבר רבי יהודה הנשיא מבית שערים לצפורי ועמו עברה גם הסנהדרין (המוסד ההלכתי העליון, שפעל לצד הנשיא). רבי יהודה חי בצפורי 17 שנה, עד יום מותו, ובה ערך את המשנה (200 לספירה לערך). צפורי נזכרת פעמים רבות בספרות התלמודית כעיר יהודית, שהיו בה 18 בתי כנסת וכמה בתי מדרש (חלקם ידועים בשמם). בתקופת המשנה והתלמוד קבעו בה את מושבם חכמים רבים, וביניהם ר' חלפתא, ר' אלעזר בן עזריה ור' יוסף בן חלפתא. הסנהדרין ישבה בצפורי על המחצית השניה של המאה ה-ג', עת הועברה לטבריה בידי ר' יוחנן, גדול אמוראי ארץ-ישראל.
בשנת 324 לספירה הכריז הקיסר קונסנטינוס על הנצרות כדת שלטת - צעד המציין את ראשית התקופה הביזנטית. הוא תמך ביהודי המומר יוסף, העניק לו את התואר ידיד הקיסר ('קומס') והתיר לו לבנות כנסייה בצפורי. בשנת 351 פרץ בצפורי מרד נגד הנציב גאלוס קיסר. שר צבאו אורסיקינוס נשלח לצפורי ואמנם דיכא את המרד, אך לא החריב את העיר. בשנת 363 לספירה פקד את ארץ-ישראל רעש אדמה עז, וצפורי חרבה כליל, אולם עד מהרה שוקמה ונבנתה מחדש. בתקופה זו גדלה הקהילה הנוצרית בעיר, שעלתה לדרגת בישופות, וככל הידוע אף נבנתה בה כנסייה. עם זאת, היוו היהודים את רוב תושבי צפורי. העיר המשיכה להתקיים בפארה עד שלהי התקופה הביזנטית, וירדה מגדולתה בתקופה הערבית. בתקופה הצלבנית היתה לה-ספורי עיר ומצודה בנסיכות הגליל. מכאן יצא הצבא הצלבני בשנת 1187 לקרב קרני חיטין, שבו נחל תבוסה מידי הצבא האיובי בפיקודו של צאלח א-דין.
במאה ה-י"ח היה הכפר הערבי ספוריה לאחד ממעוזיו של ד'אהר אל-עמאר, השליט הבדואי של הגליל, שביצר את המקום ושיקם את המצודה. בזמן המרד הערבי (1939-1936) ובמלחמת העצמאות היווה הכפר, על המצודה שבו, מקום מושב לכנופיות הערביות, שפעלו נגד הישובים היהודיים בסביבה. במבצע "דקל" (בליל ה15/16- ביולי 1948) נכבש הכפר וננטש מיושביו. בסמוך לו הוקם אחר-כך מושב צפורי. בשנת 1992 נפתח לציבור גן לאומי צפורי.

המחקר הארכיאולוגי

החפירות הראשונות באתר נערכו בשנת 1931 בידי ל' ווטרמן מאוניברסיטת מישיגן בארצות-הברית. סקר אמות המים ומחקרן החל בשנת 1975 על-ידי משלחת מאוניברסיטת תל-אביב בניהולו של צ' צוק. המשלחת חפרה את מאגר המים העתיק בשנים 1994-1993. פעולות מחקר וחפירה בצפורי חודשו בשנת 1983 על-ידי משלחת מאוניברסיטת דרום פלורידה, בהנהלת ג' סטריינג' ונמשכות עד היום. משלחת זו חפרה בתיאטרון, באקרופוליס וחשפה את המבנה הציבורי .
בשנים 1989-1985 נערכו חפירות על-ידי משלחת משותפת לאוניברסיטת דיוק בארצות-הברית ולאוניברסיטה העברית בירושלים, בהנהלת א' מאיירס, א' נצר וק' מאיירס. בחפירות אלו נחשפו חלקים ניכרים מהתיאטרון, הבית הרומי בעל פסיפס דיוניסוס ועוד. החל משנת 1990 פועלת באתר משלחת מהאוניברסיטה העברית בהנהלת ז' וייס וא' נצר ובחפירותיהם נתגלו בית "חג הנילוס", בית הכנסת, בתי מרחץ, מערך הרחובות ועוד. כן חופרת באתר החל משנת 1993 משלחת מאוניברסיטת דיוק בארצות-הברית בהנהלת ק' וא' מאיירס. עבודות הפיתוח בגן הלאומי בוצעו במשותף על-ידי משרד התיירות - החברה הממשלתית לתיירות, רשות הגנים הלאומיים, הקרן הקיימת לישראל והקרן לפיתוח קדמת הגליל.

התיאטרון



בצפורי נבנה בשלהי המאה ה-א' או בראשית המאה ה-ב' לספירה, וכנראה שימש עד התקופה הביזנטית. במדרון הטבעי של הגבעה נחצב יציע המושבים בחצי גורן מול הבמה. קוטרו כ70- מ' והוא הכיל כ4,500- מושבי אבן. חלקם נשדדו עוד בעת העתיקה, והנותרים נמצאו בחפירות שלא באתרם. בקדמת האורקסטרה (מקום המקהלה בתיאטרון היווני ומקום מושב המכובדים בתיאטרון הרומי) נבנתה במת אבן בעלת רצפת עץ. חזית הבמה עוטרה לכל אורכה בגומחות מרובעות וחצי-עגולות. מאחוריה נמצאו שרידים של הסקנה פרונס, שסגר את המבנה והיווה רקע לשחקנים בעת ההצגה. לתיאטרון חמש כניסות - שלוש מהן (וומיטוריה) משולבות במערך המושבים ושתים מהן (פראודוי) בשולי הבמה. כל הכניסות היו מחוברות ביניהן על-ידי מסדרון היקפי בעל קמרון (אמבולטוריום).
התיאטרון הרומי ממחיש את ההבדל המהותי שבין שתי התרבויות - הרומית והיהודית. ההצגות ביטאו סגנון חיים מוחצן, נהנתני, ומעל לכול אלילי - סגנון שהיה מנוגד לחלוטין לאורח החיים היהודי.
קיומו של התיאטרון, סמל האלילות, בעיר יהודית, עורר בקרב חכמי ישראל חששות, שאף מצאו את ביטויים במקורות: "דרש רבי שמעון בן פזי: מהו שנאמר 'אשרי האיש שלא הלך בעצת רשעים… ובמושב לצים לא ישב" (תהלים א', 1) - אשרי מי שלא הלך לטרטיאות [תיאטראות] ולקרקסאות של עובדי כוכבים" (בבלי, עבודה זרה, י"ח, ע"ב).

בתי מגורים מתקופת בית שני, המשנה והתלמוד



(מאות א' לפנה"ס - מאה ו' לספירה) - בחלקה המערבי של גבעת צפורי נחשפו מבנים רבים וצפופים שנסמכו אל רחוב מרוצף. בתקופת החשמונאים (מאות ב'-א' לפנה"ס) פעלו במקום מחצבות אבן. בתי המגורים, שהוקמו אחר-כך, התקיימו ברציפות עד לסוף התקופה הרומית ונבנו מחדש בתקופה הביזנטית. באזור זה נמצאו בורות מים וחללים תת-קרקעיים רבים. שכיחותם של מקוואות-טהרה מעידה על חיים יהודיים שהתקיימו במקום.

המצודה





הוקמה בתקופה הצלבנית על שרידי מבנה קדום יותר. הבניין המקורי היה דו-קומתי ונבנה אבני גזית גדולות, שנלקחו ממבנים קדומים יותר. בפינות הבניין שולבו ארונות קבורה (סרקופגים) רומיים, שחלקם מעוטרים בתבליט. שער הכניסה בעל הקשת המעוטרת ב"כריות" וכן קיר הקומה הראשונה (מימין לשער) נבנו במאה ה-י"ח בידי ד'אהר אל-עמאר. בסוף המאה ה-י"ט שופץ המבנה ושימש כבית-ספר לילדי ספורייה עד למלחמת העצמאות. במצודה תצוגה, סרטון ומערכת מולטימדיה, המגוללים את תולדות העיר, פסיפסיה ומערכת אמות המים.
מגג הבניין נשקף נוף מרהיב, הממחיש את מקור שמה של צפורי, "שיושבת על ראש ההר כצפור". מכאן ניתן לראות את בית המחסנים מן התקופה הביזנטית שנחשף מדרום למצודה. בניין זה הכיל אולם מרכזי, שמשני צדיו חדרים נוספים ששימשו כמחסנים. לקראת סוף התקופה הביזנטית נהרס הבניין בשריפה עזה. בין המצודה ובית המחסנים מצוי בור גדול ממדים, שהיווה חלק ממערכת אספקת מים מרכזית בראש הגבעה.

בית המגורים בעל רצפת הפסיפס מן התקופה הרומית





בראש הגבעה, בסמוך לתיאטרון, נחשף בית מידות, שנבנה בראשית המאה ה-ג' לספירה וחרב כנראה ברעש האדמה בשנת 363 לספירה. לבית חצר פנימית מוקפת עמודים משלושת צדדיה. בצדה הצפוני נשתמרו חדרי המגורים לרבות חדר האוכל (הטרקלין). מדרום לה ומתחת למפלס החצר נשתמרו המרתפים. שורת חדרי המרתף הדרומיים שימשו חנויות, שחזיתן פנתה לרחוב. חדרי הבית רוצפו בפסיפסים צבעוניים, שנשתמרו בחלקו הצפוני של המבנה. המיוחד שבהם עיטר את הטרקלין, ומתוארים בו חיי דיוניסוס ופולחנו. במסגרת המדליונים, המקיפה את השטיח המרכזי, שולבה דמות אשה נדירה ביופיה. תצוגה מפורטת מבארת את הסצינות המתוארות ברצפת הפסיפס.

מערך הרחובות



ממזרח לגבעה נחשפה מערכת של רחובות מקבילים וניצבים מן התקופה הרומית, שנבנתה במאה ב' לספירה ככל הנראה. ביניהם גושי מבנים (מבננים = אינסולאי). במרכז - שני רחובות-עמודים היוצרים יחד מעין צלב (קרדו בציר צפון-דרום ודקומנוס בציר מזרח-מערב). תוואי הרחובות רוצף באבן גיר קשה ואילו עזרות-העמודים (סטווים), שליוו את הרחובות משני צדיהם, רוצפו בפסיפס. החנויות הקטנות לאורך הרחובות הן חלק מן השוק התחתון, שנזכר בתלמוד. על לוחות האבן ברחוב-העמודים המרכזי ניתן להבחין בבירור בחריצים, שהותירו אחריהן העגלות הרבות שעברו כאן במשך שנים רבות. על אחת מאבני הרחוב חקוקה מנורת שבעת הקנים.
בצדי הרחובות נמצאו זה לצד זה מבנים שונים. מן התקופה הרומית נחשפו מבנה ציבורי רחב-ידיים בתי מרחץ ושרידיהם של בתי מגורים ומקוואות-טהרה. בתקופה הביזנטית הוקמו כאן מבנים נוספים. חלקם נבנו על שרידיהם של המבנים מהתקופה הרומית, ביניהם הכנסייה, שנסמכה אל רחוב-העמודים ממערב, בניין "חג הנילוס", בתי מגורים, שאחד מהם רוצף אף הוא בפסיפסים ומבני תעשיה אחדים.
במהלך התקופה הביזנטית עבור חלק מן הרחובות שינויים. החשוב שבהם הוא שיפוץ הצטלבות רחובות-העמודים, שבוצע בזמנו של הבישוף אוטרופיוס, אב-הכנסייה של העיר. מאורע זה הונצח בכמה כתובות יווניות, ששולבו בעיטורי רצפות הסטווים.

בית "חג הנילוס"



שוכן ממזרח לקרדו ותופס חלק גדול של המבנן (האינסולה). בחזית הכניסה ממערב, במדרכה שליד הקרדו, נחשפה רצפת פסיפס ובה כתובת בת שמונה שורות, המתייחסת אל האומנים יוצרי הפסיפס. לבניין שלושה אגפים עיקריים המחוברים ביניהם על-ידי פרוזדורים. במרכז האגף המערבי מצוי אולם ובו שני טורי עמודים (באסיליקה), ובסמוך לו חדרים שונים, שבגדול שבהם מצוי פסיפס "חג הנילוס" (להלן). חדרים נוספים, המקיפים חצר פתוחה, מצויים באגף המזרחי של הבניין. האגף הדרומי, ההרוס ברובו, כלל בין חדריו גם בית שימוש.
רצפות הבניין עוטרו כולן בפסיפסים צבעוניים. חלקן עוטר בדגמים גיאומטריים, וחלקן - בתמונות המתארות דמויות אדם, בעלי-חיים וצמחים: צמד ציידים, קנטאור נושא בידיו חפץ ועליו כתובת יוונית, אמזונות יוצאות לציד או משתתפות בחגיגה, שסיבתה טרם הובררה. על רצפת הגדול שבחדרים התגלה, כאמור, פסיפס מרהיב המתאר חגיגות, שנערכו במצרים בעת גאות-השיא של הנילוס, לצד תיאורי סצינות ציד שונות - שילוב יוצא דופן. ואכן פסיפס זה מעיד על מיומנותו האומנותית ודמיונו היוצר של עושהו.

פסיפסים בבית "חג הנילוס"







מבנה ציבורי



שהיה בשימוש במאות א'-ד' לספירה, ובו שכן כנראה השוק של צפורי (אגורה). גודלו 40x60 מ', והכניסה אליו היתה ממזרח, מרחוב-העמודים. במרכזו חצר מוקפת עמודים וסביב לה חדרים מרוצפים בפסיפסים צבעוניים, המעוטרים בדגמים גיאומטריים ובבעלי-חיים.

בתי-כנסת (פסיפס מנורת שבעת הקנים)



לפי המקורות היו בצפורי בתי-כנסת רבים, שאחד מהם נחשף לאחרונה בצפון האתר. זהו מבנה מוארך שבמרכזו אולם מלבני (7x15 מ') ואליו נסמכו מדרום חדרים אחדים.
לאולם המרכזי רצפת פסיפס, הנחלקת למסגרות מלבניות ובמרכזה גלגל המזלות. התיאורים במסגרות שמעל לגלגל המזלות קשורים בחגים ובקורבנות שהועלו במשכן. יותר מעשרים כתובות הקדשה ביוונית וארמית שולבו בין התיאורים השונים. הרצפה הוצאה ממקומה לצורכי טיפול ושימור, ותוצג במוזיאון ישראל בירושלים. בעתיד היא תוחזר למקומה.

מאגר המים העתיק





נמצא במרחק קילומטר וחצי ממזרח לעיר צפורי. המאגר הוא חלק ממערכת אספקת המים לעיר, שראשיתה במעיינות שבהרי נצרת ליד הכפרים משהד וא-רינה. שפיעת המים במעיינות היתה כ40- ממ"ק לשעה. שתי אמות מים הוליכו אל צפורי - זו של משהד נחצבה בסלע וזו של א-רינה היתה בנויה. האמה הראשית הגיעה אל המאגר הענק שממזרח לעיר. זהו המקום הגבוה היחיד הסמוך לצפורי, שבו מצוי סלע קירטון, ועל כן נחצב כאן המאגר - 260 מ' אורכן, 2-4 מ' רוחבו, וכ10- מ' גובהו, ותכולתו 4,300 ממ"ק מים. המים זרמו אליו דרך בור שיקוע שעומקו 5 מ'. במקומות אחרים נבנו קשתות תמך לרוחב המאגר.
במוצא המאגר היה מגוף שאיפשר לווסת את יציאת המים. מכאן זרמו המים אל העיר במנהרה באורך 235 מ', שנחצבה בסלע בעזרת שישה פירים אלכסוניים. סעיף צפוני של האמה הגיע אל בריכה, שגודלה 14x21 מ' ועומקה לפחות 2.5 מ', אשר נמצאה בגבול העיר ושימשה כנראה לשחייה. אמת המים נכנסה לעיר בגובה של כ270- מ' מעל פני הים (כ20- מ' נמוך יותר מהמצודה), וסיפקה מים לרוב חלקי העיר.
ניתן להבחין בשני שלבי בנייה במאגר: הראשון מהמאה ה-ב' לספירה והשני מהמאה ה-ד' לספירה. המאגר היה בשימוש עד המאה ה-ז'.
בחלק הגבוה של צפורי נמצאו בורות מים ביתיים רבים, שבהם נאגרו מי גשמים לשימוש התושבים, שלא יכלו ליהנות מאמת המים. התושבים אף ניצלו את מימי מעיינות צפורי, שנבעו אמנם בעמק, אך שפיעתם היתה יציבה ורבה יותר (כ110- ממ"ק לשעה).




חזרה לאינדקס ישראל