גן לאומי עבדת

300 תמונות     4 דקות וידאו

עבדת



גן לאומי עבדן משתרע על שטח של 2,100 דונם וכולל את העיר העתיקה עבדת. במקום ניתן לראות את שרידי המצודה הביזנטית, כנסיות, גת, בית יוצר לכלי חרס, בית מרחץ, בתי מגורים, מערות קבורה ושרידי מחנה הצבא הנבטי. רשות הגנים הלאומיים הכשירה את האתר לביקורי הקהל ומפעילה את המרכז הנבטי, ובו סרט אווירה ותצוגות בנושא דרכי הבשמים.

תיאור גיאוגרפי

עבדת שוכנת ברמת עבדת על שלוחה הררית, שגובהה למעלה מ600- מ' מעל פני הים. היא מתנשאת מעל יובלי האכזב של נחל צין, ששימשו בעבר לעיבוד חקלאי ולמעבר דרכים. האקלים באיזור הוא מדברי וכמות המשקעים הממוצעת אינה עולה על 100 מ"מ בשנה.

רקע היסטורי

עבדת נוסדה על-ידי הנבטים במאה ה4- לפנה"ס כתחנת דרכים על "דרך הבשמים" - נתיב שבו הובילו תבלינים ובשמים, שמקורם במזרח ובחצי האי ערב, דרך פטרה והר הנגב, אל נמלי הים התיכון. השיירות הגיעו מכיוון פטרה והערבה ודרך הר הנגב המשיכו אל עזה, שהיתה עיר הנמל החשובה ביותר ליצוא סחר השיירות. תולדות עבדת וערי הנבטים האחרות הושפעו ישירות מהשליטה בדרכי המסחר ובנמלים.
בימיו של המלך הנבטי עבדת השני, (המאה ה1- לפנה"ס), התפתחה העיר, כפי שמעיד היסטוריון בן התקופה: "עבדת היא מקום של נבטים, הנקרא על שמו של המלך עבדת, שנקבר בה ונערץ כאל". מתקופה זו נתגלו במקום שרידי מבנים, מקדש, בית יוצר לכלי חרס ומחנה צבאי, שחייליו שמרו על "דרך הבשמים".
העיר ידעה עליות ומורדות ובסוף המאה ה1- לספירה חל בה מעבר לחקלאות. מאותה תקופה נמצאה בעיר כתובת, שבה נזכר המלך הנבטי רבאל ה2- "מחיה ומושיע עמו". נראה כי הוא זה שהניח את היסודות לפיתוח החקלאות ולגידול בעלי-חיים. לאחר מותו של המלך רבאל ה2-, בשנת 106 לספירה, סופחה ממלכת הנבטים לאימפריה הרומית. עבדת השתלבה במערך ההגנה והדרכים של האימפריה וכתוצאה מכך התפתח היישוב ונבנו בו רובעי מגורים ומבני ציבור.
לשיא פריחתה הגיעה עבדת בתקופה הביזנטית (מאות 7-4 לספירה). הוקמו בה כנסיות מפוארות ומבנים רבים והורחבו שטחי החקלאות. כמו-כן נבנו מתקנים משוכללים לאגירת מים ובמדרון נחצבו מערות רבות, אשר שימשו בעיקר כבתי מלאכה וכמחסנים לשימור ולעיבוד התוצרת החקלאית. בסוף התקופה הביזנטית נאלצו תושבי העיר להתמודד עם מצב בטחוני רעוע ופלישות נוודים. הכיבוש הערבי בשנת 636 לספירה, הביא לשינוי במערך הישובי בנגב ובסופו של דבר, לנטישת העיר.

הנבטים

עם קדום ממוצא ערבי. במשך מאות שנים היו אנשי נוודים שחיו באוהלים. הם התפרנסו ממסחר בבשמים ובתבלינים, שרכשו בערב והעבירו בשיירות גמלים אל חופי הים התיכון. "דרך הבשמים" וסעיפיה חצו את הר הנגב. רשת של תחנות דרכים הוקמה לאורך נתיב השיירות, כדי לשמור על הסחורות והנפש ולאפשר לינה, הצטיידות במים, מזון וגמלים. במרוצת הזמן נבנו באתרים המרכזיים מקומות חניה ולינה, מאגרי מים, מכלאות לגידול גמלים, מתקני צבא, מקדשים ובתי קברות. הנבטים למדו לנצל את מי הנגר ולנקזם לבורות מים מטוייחים ומוסתרים, דבר שהבטיח את המשך שליטתם במדבר ואיפשר להם גידול צמחים ועדרי צאן. כמו-כן שיווקו הנבטים אספלט מים המלח, שבו השתמשו המצרים לחניטה.
בממלכת הנבטים נכללו חבלי צפון ערב, אדום, מואב, החורן, הנגב וסיני. בירתם היתה פטרה. בשנת 103 לפנה"ס כבש אלכסנדר ינאי את נמל עזה והשתלט על מוצא סחורותיהם אל הים התיכון. מאוחר יותר עמד הורדוס על התועלת משיתוף הפעולה עימם, בייחוד מגביית מיסים, ופתח בפניהם את נמלי דרום הארץ. באמצע המאה ה1- לספירה נשמט מהם בהדרגה סחר האורחות והם עברו משלב של נדודים להתיישבות קבע. בשנת 106 לספירה מת המלך רבאל וממלכת הנבטים עברה לחסות רומית. צירוף ממלכתם ל"פרובינקיה ערביה" לא פגע בשגשוג כלכלתם ועריהם המשיכו להתפתח. בתקופה הביזנטית עודד השלטון את ההתישבות בנגב על-ידי פיתוח דרכים ומצודות, בניית כנסיות מפוארות ופיתוח שטחי חקלאות. הנבטים קיבלו עליהם בהדרגה את הנצרות ואת מקומה של הלשון הנבטית בכתובות ההקדשה תפסה השפה היוונית. עם השתלטות הערבים על האיזור ב636- לספירה, נותק הקשר עם הקיסרות הביזנטית. עקב כך חל שינוי במערך הבטחוני והכלכלי של הנגב והחלה שקיעתם ונטישתם ההדרגתית של היישובים.

תולדות המחקר

האתר נתגלה וזוהה על-ידי א. פלמר, בשנת 1870. החפירות המקיפות הראשונות במקום נערכו על-ידי חוקרי האוניברסיטה העברית בירושלים מ. אבי יונה, בשנת 1958 וא. נגב, בשנים 1961-1959. בין 1977-1975 חפר א. נגב יחד עם ר. כהן מטעם רשות העתיקות. בשנות ה50- הוקמה החווה החקלאית של ח. אבן-ארי, במטרה לשחזר את שיטות אצירת המים והקרקע ואת שיטות הגידול החקלאיות הקדומות.

מערכת הקבורה הרומית



מהמאה ה3- לספירה. בחדר הפנימי חצובים למעלה מ20- כוכי קבורה. בחזיתה מבנה כניסה ובמשקופו תבליטים של שמש, ירח ומזבח. תחילה זיהו החופרים את המערה כקברו של המלך עבדת השלישי. שלוש כתובות ביוונית, שנתגלו מאוחר יותר ובהן שמות נשים, כנראה כוהנות, מאפשרות להציע כי זו מערת קבורה של כוהנות האלה אפרודיטה.

הוילה הרומית



נבנתה סביב חצר רבועה, שבמרכזה בור מים. במערבה תצפית אל הנוף. כאן הוצבו שלטים, המדגישים את מיקומה ואת מקורות קיומה של העיר, הדרכים, שטחי החקלאות ובורות המים.

המגדל הרומי



מבנה מהמאה ה3- לספירה, המצטיין בארכיטקטורה מיוחדת. מעל פתח הכניסה משקוף נושא כתובת, המציינת את בוני המגדל ואת שנת הבניה - 294 לספירה. נראה שהיה זה מגדל תצפית. קשתות האבן שימשו כתחליף לקורות עץ. מגג המגדל תצפית אל העיר הרומית, המצודה ומתחם הכנסיות ומרחבי הר הנגב.

הרובע הרומי





רובע מגורים רומי, שהיה בשימוש גם בתקופה הביזנטית. משני צידיו של הרחוב הראשי בתי מגורים. ברחוב מצויה מערכת מים לאיסוף מי גשמים, שכללה תעלות ובורות מים.

בית היוצר הנבטי



נבנה מחוץ לעיר תוך התחשבות בכיוון הרוחות הנושבות כאן. במקום יוצרו כלי חרס נבטיים, שהצטיינו באיכותם הגבוהה, בדקותם ובעיטוריהם העדינים.

המחנה הצבאי



גודלו 100x100 מ' ובתוכו 8 מבנים שיכלו להלין כ800- חיילים. החוקרים חלוקי דעות לגבי זמנו ושיוכו: יש המשייכים אותו לתקופה הנבטית - למאה ה1- לספירה, ויש המתארכים אותו למאות 4-3 לספירה - לתקופה הרומית.

הגת



מתקן חקלאי מהתקופה הביזנטית ובו מוצג תהליך הפקת היין, החל מהבאת הענבים למקום ודריכתם ועד לייצור התירוש לפני העברתו ליקב. בסמוך מצוי מזבח נסך נבטי ובו כתובת הנושאת את שמו של המלך הנבטי רבאל השני.

מצודת העיר



המצודה נבנתה בתקופה הביזנטית במרכז הרמה ושימשה כמקום התכנסות ומקלט לתושבים בעת סכנה. בצידה המזרחי של המצודה אפשר לעלות במדרגות אל אחד ממגדלי השמירה ולצפות על האיזור.

כיכר הכנסיות



כאן מצויות שתי כנסיות ביזנטיות ומנזר.

הכנסייה הדרומית



המהווה חלק ממנזר, מכונה כנסיית תיאודורוס הקדוש. כתובות שנמצאו על רצפתה מציינות את שמות הנכבדים שנטמנו כאן, וביניהם מופיע גם שמו של תיאודורוס, פטרונה של עבדת. דגם תלת-מימדי המוצג כאן, ממחיש את הארכיטקטורה הכנסייתית של התקופה הביזנטית.

הכנסייה הצפונית



הכנסייה הייתה הקתדרלה של העיר. בחפירה נתגלו כאן רגל של מזבח ועליו שמותיהם של אליהו ויוחנן וכן תיבת שיש קטנה, בה הושמו שרידי קדושים (רליקווריום).

אגן הטבילה



בעל צורת צלב, ששימש להטבלת מבוגרים ומעיד על תהליך ההתנצרות של תושבי הנגב. בצידו אגן קטן להטבלת תינוקות.

מרפסת התצפית



ממוקמת על שרידי מקדש נבטי. במקום נמצאו כתובות וביניהן כתובת המזכירה כנראה את בני משפחת המלוכה הנבטית "עבדת ופצאל ושעודת בני חרתת". במשקוף השער הראשי חרוטה כתובת משנת 268 לספירה ובה נזכרים האדריכל, בונה הגג ו-"כל ידידי עבדת". מהרחבה תצפית מרהיבה אל עבר מדרונות העיר, בית המרחץ, שטחי החקלאות הקדומה, בורות רמלייה ומרחבי הר הנגב.

עיר המערות



כאן נתגלו מערות רבות שנחצבו בסלע והיוו, ככל הנראה, חלק מהעיר בתקופה הביזנטית. המערות שימשו לאיחסון התוצרת החקלאית והבניה. בקדמת המערות נבנו בתי מגורים.

הבית הביזנטי המשוחזר



הבית הביזנטי המשוחזר והמערה הגדולה שלידו, שנחצבה בחלקו האחורי ושימשה כיקב, מאפשרים לנו להתרשם מעיסוקו של בעל הבית כסוחר יינות.




חזרה לאינדקס ישראל