מבצר נמרוד

137 תמונות     4 דקות וידאו איכותי

המבצר



מבצר נמרוד הוא אחד המבצרים הגדולים והמרשימים ביותר, שנשתמרו מימי הביניים במזרח התיכון. המבצר שלט על כביש ראשי, שהוביל מהעיר צור לשפת הים התיכון, דרך צפון בקעת החולה והבניאס אל דמשק.
המבצר, במבנהו הצר והארוך, השתלב בתנאיו הטופוגרפיים המיוחדים של השטח. לפיכך, רוחבו משתנה בהתאם מ50- ועד 150 מ' ואורכו מגיע ל420- מ'. המבצר מוקף חומה איתנה ובה מגדלים. הכניסות המקוריות היו דרך שלושה שערים - שניים מדרום ואחד ממערב. למבצר שני חלקים: מגדל העוז, הבנוי על כרבע מהשטח והחצר התחתונה על מבינה, חומותיה ומגדליה.
מבצר נמרוד ידוע גם בשמותיו הערביים: קלעת א-סוביבה (מבצר המצוק) וקלעת נמרוד. השם האחרון קשור, על-פי האגדה, לגיבור הצדי נמרוד, נינו של נוח. הוא הוענש במקום זה בידי אללה, שהחדיר יתוש לראשו וזה העבירו על דתו. על-פי אגדה אחרת, כאן בנה נמרוד את ארמונו וממנו שלח יד ארוכה לשאוב ממימי הבניאס.

תולדות המקום

בקרב קרני חיטין (1187) ולאחריו, איבדו הצלבנים את אחיזתם במרבית שטחה של ארץ ישראל. צלאח א-דין, שעמד בראש הצבא האיובי במאבקו נגד הצלבנים, היה לאדוני הארץ. הוא ויורשיו הרסו בשיטתיות את המבצרים שנפלו לידיהם. הצלבנים ניסו אמנם לשוב ולכבוש את הארץ במסעי צלב נוספים, אך עלה בידם להשתלט רק על מישור החוף והגליל. אזור הבניאס, אשר נפל אף הוא בידי המוסלמים, נמסר לשליטתו של אלעזיז עות'מאן, אחיינו של צלאח א-דין. תככים בין הסולטן אל-כאמל, שישב במצרים, ואחיו אל-מועט'ם, שליט דמשק, הביאו לבניית המבצר, וכך היה: בשנת 1227 הגיע צבאו של הקיסר הגרמני, פרידריך השני, לארץ ישראל. הסולטן אל-כאמל הסיתו לצאת נגד אחיו ואף העניק לו את ירושלים. אל-מועט'ם, שחשש כי הצלבנים עומדים לעלות על דמשק ולכובשה, יזם את בניית המבצר בעזרת אחיו הצעיר אלעזיז עות'מאן בשנת 1227 כדי להגן על הדרך המוליכה לדמשק. בחלוף הסכנה, גמרו האיובים אומר לחזק את המבצר והרחיבוהו לכיוון מערב. הבנייה נמשכה כשנה והושלמה בשנת 1230. בשנת 1253 ניסו הצלבנים לחזור ולכבוש את המבצר, אך ללא הצלחה. פלישת המונגולים מאסיה לסוריה ולארץ ישראל שבע שנים מאוחר יותר, הביאה להרס המבצר. הצבא הממלוכי הצליח לעצור את המונגולים בקרב עין ג'אלוד (עין חרוד), שנחשב לאחד הקרבות החשובים בהיסטוריה. אחד המפקדים הבולטים בקרב זה, בּיבּרס, מינה עצמו לסולטן הממלוכים והעניק את המבצר לסגנו בּיליכּ. השליטה חדש פתח בפעולות שיקום נרחבות, ואכן הבנייה בימיו היתה מפוארת ביותר וכללה את המגדלים העגולים למחצה. בּיליכּ אף הנציח את פועלו והאדיר את שם סולטנו בכתובת מרשימה משנת 1275.
עם כניסת הצלבנים וגירושם הסופי מארץ ישראל בשלהי המאה ה13-, ירדה קרנו של המבצר. במאה ה15- הוא שימש כבית כלא למורדים ולאחר מכן ננטש. ומאז, שכנו לעיתים בין חורבותיו רועי צאן ועדריהם. אריה מפוסל באבן, סמלו המלכותי של הסולטן ביברס (1275 לספירה), התגלה לאחרונה בחפירות הארכיאולוגיות בגן לאומי מבצר נמרוד.

תיאור האתר

הגן הלאומי מבצר נמרוד שוכן במורדות החרמון, על שלוחה נישאה ברום של 815 מ' מעל פני הים, בנוף הררי קסום. השלוחה יורדת בתלילות רבה צפונה, לעבר נחל גובתא ומשתפלת במתינות רב יותר דרומה, אל ואדי א-נקיב. השלוחה יורדת מערבה לכיוון הבניאס ועולה מזרחה לעבר החרמון.
הגן הלאומי משתרע על פני כ195- דונם ובתחומיו מצויים המבצר (ששטחו 33 דונם) וסביבותיו המכוסות בכרמי זיתים ובצמחייה טבעית של עצי אלון מצוי.

המגדל הצפון-מערבי



השער המרשים הקבוע במגדל נושא כתובת בערבית משנת 1230 של השליט האיובי אלעזיז עות'מאן ושייך לשלב הבנייה הראשון. ברעש אדמה, שאירע בשנת 1759, זזו אבני הקשת, אך למרבה הפלא לא נפלו ממקומן.
ה"מרפסת" שלפני השער היא חלק מחדר שתקרתו קרסה והוא נבנה בשנת 1275 בידי שליט המבצר בּיליכּ. בשלב זה הורחב המגדל ונוספו לו שתי קומות. בנייה מפוארת זו ניכרת באבני ענק בעלות סיתות שוליים, הפזורות בין עיי המפולות, שנגרמה עקב רעידת האדמה. לשלב זה יש לשייך גם את הפתח ברצפה שבקומת הקרקע של המגדל, אשר מוביל אל בור המים. מעליו הותקן פיר בגובה של למעלה מ7- מ', שדרכו הועלו מים לקומה העליונה. מדרום לחדר נתגלה תא שירותים.
ממערב למגדל השער, בקצה ה"מרפסת", נבנה מעבר סתרים, שהוליך אל מחוץ לחומה הצפונית .
השביל עובר דרך השער נכנס אל חצר המבנה ופונה ימינה.

כתובת בּיבּרס



כתובת ערבית מונומנטלית, מן הגדולות בתקופה הממלוכית (1275). מופיעים בה, כאמור, דברי הלל ושבח לסולטן בּיבּרס, שהטיל את עבודות השיקום והבנייה על סגנו, מפקד המקום בּיליכּ. הכתובת היתה קבועה, כנראה, בחזית הקומה השנייה, שבה שכן קרוב לוודאי ארמונו של בּיליכּ.

"דרך השירות"



שביל בן זמננו, העובד דרך פירצה בחומה ודרכו ניתן להגיע היישר אל תוך המבצר.

המגדל הדרום מערבי



מראשו ניתן לצפות אל הגליל, עמק החולה ומדרונות הגולן והחרמון. המדרגות מובילות אל האולם הפנימי, שעל היותו המגדל המקורי מעידים חרכי ירי (המצויים תמיד בקיר החיצוני). המגדל הורחב בימי בּיבּרס ואז נבנו חרכי הירי הנוספים. מהרחבה יורדות מדרגות לולייניות אל החדרים הפונים לצד דרום ואף בהם מצויים חרכי ירי.

מאגר המים הגדול



שטחו 9x25 מ' וגובהו כ7- מ'. מי גשמים הוזרמו אליו במערכת תעלות שנהרסה. צידו הצפוני מקורב בקמרון חבית וממנו יורדות מדרגות לקרקעיתו. החלל הדרומי מקורה בקמרון צולב. פירצה מאוחרת בקיר הדרומי - מעשה ידי רועי צאן - מאפשרת הצצה אל המאגר.

רהט



מתקן מים לשתייה (סביל), הנמצא בצידו המזרחי של המאגר. המים הגיעו מהמאגר שהוזן במימיו. מעל השוקת נקבעה כתובת של פח'ר א-דין חסן, ששיפץ את הרהט בשנת 1240.

"המגדל היפה"



המגדל, הבולט מהחומה במעין חצי עיגול, נבנה בידי בּיבּרס. פנים המגדל הוא מתומן, ששתים מצלעותיו חוברו והוא עתה בן שבע צלעות. גג המגדל מקומר. הבנייה, סיתות האבנים ועיבוד חרכי הירי בולטים באיכותם. בפינתו הימנית תא שירותים, בדומה לזה שבמגדל הצפון-מערבי.

החפיר



חצוב בסלע ומפריד בין המבצר למגדל העוז שלו. השביל חוצה את החפיר במקום שבו הוא נסתם מעט, אך ניתן לראותו היטב בצד ימין. את החפיר חצו במקום זה בגשר עץ. בקצה החפיר, בפינה הדרום-מערבית של מגדל העוז, נמצאה הכתובת הערבית הקדומה ביותר במבצר, מימי השליט אלעזיז עות'מאן (1228).

מגדל העוז



מתחם מבוצר ועצמאי, המתנשא מעל המבצר (בצרפתית - "דונג'ון"). במקרה שמערכת הביצור התחתונה היתה נכבשת, יכלו הלוחמים להמשיך בקרב ובמגננה בתוך מגדל העוז העצום והחזק. שערו נמצא בפינה הצפון-מערבית. בארבע פינות המבנה הוקמו מגדלים מרובעים. במרחב שביניהם נותרו שרידי קשתות של אולם טקסים, אולמות נוספים ובריכות מים.
מהמגדל הצפון-מזרחי יורד שביל תלול למיטיבי לכת לכיוון הכניסה לגן הלאומי.

התצפית ממרומי מגדל העוז



כאן ניתן להיווכח בעליונותו הברורה של מגדל העוז על פני יתר חלקי המבצר. מתצפית זו נשקפים נופיהם המרהיבים של החרמון והגולן, הגליל ועמק החולה..

המגדל הצפוני (מגדל בית הסוהר)



שנשתמר היטב, נבנה כנראה גם הוא בידי בּיבּרס. המגדל כולל אולם מרכזי, שבכתליו חרכי ירי וגם מדרגות המטפס לגג. מראש המגדל ניתן לצפות לעבר החרמון והר דוב. במאה ה15- שימש המקום, כנראה, כבית סוהר.

מעבר הסתרים



השביל שב אל המגדל הצפון מערבי (1). בפינת ה"מרפסת" מתחיל מעבר הסתרים המדורג הפונה צפונה. אורכו 27 מ', רוחבו 1.8 מ', והוא מקורה בקמרונות גבוהים. בתקרה ניתן להבחין בטור אבנים, שהוסט ממקומו עקב רעידת אדמה. המעבר מסתיים בפתח חבוי (פוטרנה), שנפרץ בתחתית הקיר החיצוני של החומה הצפונית והוסתר מבחוץ על-ידי ערימת סלעים.


חזרה לאינדקס ישראל