נחל מערות

39 תמונות     2 דקות וידאו

נחל מערות



שמורת טבע נחל מערות משתרעת משני צדי נחל מערות שבכרמל, לאורך יותר משני קילומטרים. נחל מערות מתחיל את דרכו באזור הכפר הדרוזי דלית אל-כרמל, זורם מערבה ונשפך אל הים התיכון מדרום לקיבוץ נווה-ים. במדרונות הנחל נשמר חורש ים-תיכוני מפותח, על בעלי-החיים שבו.
השמורה מייצגת כמה מאפיינים ייחודיים:
א. קבוצת מערות פרהיסטוריות, שבהן התגוררו בני אדם במשך כ500- אלף שנים. תופעה זו, של רציפות כה ארוכה של שימוש האדם באותן מערות, נדירה מאוד בעולם.
ב. בשמורה קיים מצוק שנוצר משונית חוף קדומה, אשר התרוממה בעבר הגיאולוגי אל מעל לפני הים.
הסיור מתחיל במערת התנור (טבון), שאליה יש להעפיל בשביל מדרגות תלול. בראש השביל, לפני פתח המערה, משתרעת רחבת התצפית. ממול, מצפון, מתנוסס "מצוק האצבע", שהוא חלק מגלעין השונית המאובנת. רכס הכרמל, ובכלל זה השוניות שבו, חושף מצוקים תלולים בחזית אל הים, משום שגלי "ים התטיס" אשר הציף חלקים גדולים מהמזרח התיכון, הגיעו עד לשולי רכס הכרמל, הכו בסלעים ומוטטו את חלקיהם התחתונים. שונית נחל מערות נוצרה לפני כמאה מיליון שנה (גיל אלביאן-קנומן תחתון). השונית מורכבת ברובה ממאובנים של רודיסטים - צדפות שהתקיימו בתקופה זו ב"ים התטיס".
לאחר התצפית כדי להתרכז במערת התנור, שפתחה נפער ליד רחבת התצפית. מערה זו היא המערבית ביותר מבין מערות האדם הקדמון שלאורך הנחל. מערות האדם הקדמון בכרמל נחפרו לראשונה בשלהי שנות ה20- על-ידי משלחת אנגלית בראשות החוקרת דורותי גארוד. בסוף שנות ה60- חפרה במערת תנור משלחת ארכיאולוגים מארצות-הברית, ובשנים האחרונות חופרים במקום ארכיאולוגים מאוניברסיטת חיפה. בתוך המערה נשמר רצף של שכבות ארכיאולוגיות בעובי של כ20- מטרים. השכבות הללו אוצרות בתוכן שרידים המעידים על קיום האדם הקדמון במקום במשך כ200- אלף שנה. החוקרים זיהו במערה שלוש תרבויות שונות של האדם הקדמון המכונות התרבות האשלית, התרבות היברודית והתרבות המוסטרית.
התרבות האשלית היא התרבות הקדומה ביותר שהתגלתה בכרמל. היא החלה לפני כ500- אלף שנה ונמשכה כ250- אלף שנה. טיפוס האדם שהתגורר במערה היה, ככל הנראה, הומו ארקטוס (האדם הזקוף). בני תרבות זו, שחיו בחבורות קטנות, התקיימו מציד ומלקט. הכלי העיקרי ששימש אותם היה "אבן יד" - כלי אבן שסותת ושימש לקרצוף עורות, לקיצוץ ולחפירה. שכבות המילוי במערה מכילות חול קוורץ שמקורו בחוף הים, עדות לכך שמפלס מי הים היה גבוה מזה של היום וקו החוף היה קרוב יותר למערה מקו החוף הנוכחי. הדבר נבע מהתחממות כדור הארץ באותה תקופה, שגרמה להפשרת הקרחונים בקטבים. מי הקרחונים המומסים הצטרפו למי הימים והאוקיאנוסים והעלו את מפלס פני הים בכל כדור הארץ.

מערת התנור (טבון)



מערת התנור, הינה מערה קארסטית. הארובה שבתקרה מזכירה תנור לאפיית לחם (בערבית טבון).
במשך מאות אלפי שנים הורבדו במערה שכבות עפר מעורבות בשרידים מתרבויות האדם הקדמון. חלק ניכר מהן כבר נחפר על ידי ארכאולוגים.
התמוטטות רצפת המערה אל תוך חלל קארסטי נוסף גרמה לצניחת השכבות התחתונות ולנטייתן. הרצף הארכאולוגי שנחשף כאן הוא מן העתיקים והארוכים ביותר הידועים כיום.
במשך תקופה ארוכה זו, שכנו במערה בני-אדם משלוש תרבויות שונות:
האשלית,המע'ארית (אשלו-יברודית) והמוסטרית. תרבויות אלו מוגדרות על בסיס כלי אבן אופייניים המבטאים את השינויים הטכנולוגיים שחלו במרוצת הזמן. שלד אישה שנחשף במערה מהווה נדבך חשוב בחקר האבולוציה של האדם.

מערת הגמל



הווצרות המערה- בתקרת המערה יש ארובת המסה קארסטית שבה החלה יצירת המערה: מים מועשרים בפחמן דו-חמצני חלחלו דרכה, המסו את הסלע, ויצרו בהדרגה את חלל המערה. מערות מסוג זה מכונות מערות פעמון.

מצוק האצבע



השונית נוצרה לפני כ- 100 מיליון שנה משלדים גיריים של יצורים ימיים.
בדומה לשוניות בימינו, חזית השונית (כלפי מערב) תלולה ועשויה משכבות נטויות של שחק מאובנים. כלפי מזרח מתחלפים סלעי השונית בסלעי דולומיט משוכבים בים רדוד. גלעין השונית בנוי בעיקר מצדפות בעלות צורה חרוטית- רודיסטים - אשר חיו במושבות צפופות עמידות בפני משברים.

מערת הנחל (אל-ואד)









ראשית יישוב המערה החל בפליאולית התיכון (התרבות המוסטרית), אך עיקרו בפליאולית העליון (התרבות האוריניאקית) 20,000-40,000 שנה לפני זמננו. כ- 8000 שנה לאחר מכן התחדש היישוב על ידי בני התרבות הנטופית, ששרידיהם נחשפו במערה ועל פני הטראסה שלפניה, שם נתגלה בית קברות גדול מתקופה זו.
בקיר המערה ניתן להבחין בצדפות מאובנות, מקובצות בצפיפות, הקרויות רודיסטים. קבוצה זו חיה בחלקה העליון של השונית, בתחום גלי המים והאור, באוכלוסיות צפופות, שהיוו מחסום איתן בפני מפץ הגלים.
התרבות היברודית התקיימה במשך כ100- אלף השנים שבאו אחרי התרבות האשלית. בתקופה זו פיתח האדם הקדמון כלי אבן קטנים ומגוונים יותר משפיתח בתקופה האשלית. הכלי האפייני הוא מקצף המסותת על נתז עבה. שכבות המילוי של המערה מתקופה זו מכילות גם הן חול קוורץ, עדות להמשך קיומו של מפלס ים גבוה בתקופה שהייתה חמה ויבשה למדי.
התרבות המוסטרית החלה לפני כ-150 אלף שנה ונמשכה כ- 100 אלף שנה. האדם יצר אז כלי אבן שסותתו בעזרת "טכניקת לולאה" - סיתות מכוון ושיטתי המעיד על שיפור בכושר התכנון וביכולת הביצוע. המערה שימשה בסיס לחבורה בת 50-25 נפשות, שאנשיה עסקו בציד בעלי-החיים שהיו נפוצים באזור באותה תקופה, בעיקר יחמורים, איילים וצבאים.
לקראת סוף התקופה המוסטרית התמוטטה חלק מתקרת המערה, ונוצר בה חלל בדמות ארובה. חלל זה שימש מלכודת ליחמורים. הציידים הבריחו את בעלי-החיים אל הארובה, ואלה נפלו לתחתיתה ומצאו שם את מותם. התגלית המפתיעה של התרבות המוסטרית בכרמל הראתה שכאן התקיימו בעת ובעונה אחת שתי אוכלוסיות אדם, השונות בתכונותיהן הגופניות.
בתקופה הנטופית נבנו בפעם הראשונה יישובים של קבע והחוקרים מבחינים ביסודות של מבנים. כמו-כן לראשונה הופיעו בארץ ישראל חפצי אמנות, כמו ראש אדם מסותת באבן, ראש צבי מגולף בעצם ומחרוזת צדפים.
בתקופה זו כבר מוצאים בתי קברות של ממש. סמוך לפתח המערה קיימים שרידי קיר-תמך מתקופה זו וגומחות שנחצבו באבן, שתפקידן אינו ברור. קרבת הגומחות אל בית הקברות הנטופי שנחשף סמוך לכאן מעלה את ההשערה שהן קשורות לפולחן.
במערת הנחל מוצג חיזיון אור-קולי, המספר על היווצרות המערה ומתאר את חיי היומיום של האדם הקדמון. החיזיון מבוסס על מסקנות החוקרים מהממצאים שהתגלו באזור.




חזרה לאינדקס ישראל