תל לכיש

62 תמונות     3 דקות וידאו

תל לכיש



תל לכיש הוא אחד התלים הגדולים והחשובים ביותר מתקופת המקרא בארץ ישראל. התל משתרע על פני 124 דונמים והוא חלק מגן לאומי תל לכיש שגודלו כ-3000 דונמים. אל התל מגיעים מכביש מספר 35 (כביש קריית-גת - תרקומיא). פונים בצומת לכיש לכיוון מושב לכיש. נוסעים עד מושב לכיש ומעט לפני שער הכניסה למושב פונים שמאלה (מזרחה) עד למגרש החנייה.
לכיש היתה עיר מרכזית בדרום הארץ, הן בתקופות הכנעניות והן בימי ממלכת יהודה. היא ממוקמת בדרום-מערב יהודה, בשולי השפלה ובסמוך לנחל לכיש, אשר לאורכו עברה הדרך הראשית מן השפלה אל גב ההר.
בתל ובקרבתו נמצאו שרידים מהתקופות הנאוליתית-קירמית, הכלכוליתית והברונזה הקדומה הראשונה.
בתקופת הברונזה התיכונה המאוחרת (האלף השני לפנה"ס) היתה לכיש אחת הערים הכנעניות החשובות ביותר בארץ ישראל. ככל הנראה נהרסה העיר הכנענית במאה ה-12 לפנה"ס בידי בני-ישראל.
במאה ה-10 לפנה"ס, בימי הממלכה הישראלית המאוחדת, נבנתה העיר מחדש. לאחר התפלגות הממלכה המאוחדת היתה לכיש לעיר השנייה בחשיבותה ובעצמתה בממלכת יהודה אחרי ירושלים. העיר נכבשה על-ידי סנחריב, מלך אשור וצבאו בשנת 701 לפנה"ס, לאחר קרב קשה ועקוב מדם. לאחר הכיבוש "סופחה" העיר, ככל הנראה, לשלטון ערי הפלישתים, ועם התמוטטות השלטון האשורי הוחזרה לאזור יהודה. בשלהי תקופת ממלכת יהודה שוקמה העיר ויושבה מחדש. העיר נכבשה שוב על-ידי נבוכדנצאר מלך בבל, בשנים 586-588 לפנה"ס. בתקופה הפרסית וההלניסטית עדיין היה קיים ישוב במקום, ולאחר מכן, ככל הנראה, ניטש הישוב.
שפלת יהודה היא "ריאה ירוקה" בין מטרופולין ירושלים לבין מטרופולין באר שבע. השפלה בכלל, וגן לאומי תל לכיש שבתחומה, מהווים "מסדרון ירוק" של שטחים פתוחים, טבעיים וחקלאיים, המקשר בין הרי יהודה לבין דרום הארץ. מסדרון כזה מאפשר מעבר של חיות בר וצמחים בין חלקי הארץ השונים ויש לו חשיבות אקולוגית רבה.
בסוף החורף ובאביב מתכסים הגן הלאומי ותל לכיש במעטה ירוק ובפרחי אביב רבים.

החפירות בגן לאומי תל לכיש

האתר נחפר לראשונה ב-1932 בידי משלחת בריטית, בראשותו של ג"ל סטרקי. חפירות המשלחת הסתיימו ב-1938, עד נרצח סטרקי בידי פורעים ערבים. חפירות המשלחת התנהלו באתר עצמו ובשטחים נרחבים מסביבו. מאות פועלים חפרו במקום ורכבת, שנסעה על מסילה, פינתה את עודפי העפר. בפינתו הצפון-מערבית של התל ישנה גבעה גדולה, זו ערמת שפכי העפר מחפירות משלחת זו, והיא מעידה על ההיקף הנרחב של החפירות שביצעה המשלחת.
בשנת 1966 ו-1968 חפר במקום י' אהרוני מטעם האוניברסיטה העברית, ולאחר מכן מטעם אוניברסיטת תל-אביב. ב-1973 חודשו באתר חפירות שיטתיות מטעם המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל-אביב, בראשותו של פרופ' ד' אוסישקין, והן נמשכו עד 1987.
עוד במאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20 ניטשו ויכוחים רבים על מיקומה המדויק של העיר לכיש. החפירות בראשות ד' אוסישקין אישרו סופית כי המקום הוא לכיש העתיקה.
בשנת 1992 החלה הקרן הקיימת לישראל להכשיר את התל לביקורי קהל. רשות הטבע והגנים השלימה את המלאכה.

סוללת המצור



סוללת עפר ואבנים ששפך צבא אשור כדי לפרוץ את חומות העיר, בקרבות שהתחוללו במקום בשנת 701 לפנה"ס. ככל הנראה זו סוללת העפר הקדומה ביותר הידועה במזרח-התיכון. בחפירות שערכה במקום משלחת בריטית בשנים 1932-1938, נמצאו ראשי חצים ועקבות שרפה שהעידו על הקרב העז שהתחולל במקום. שרידי תעלת הניקוז של העיר מלווים את המשך הדרך עד לשער הכניסה.

שער העיר



שער העיר היה מורכב משער חיצוני ומשער פנימי. השער החיצוני נבנה במורד העיר ובלט מקו המדרון. השער הפנימי נבנה בשולי התל. זה היה מבנה אדיר, כנראה בית השער הגדול ביותר בארץ ישראל הידוע מהתקופה הזו. הפתח עובר בין שני מגדלים, אשר היוו את קצות החומה, ובכל אחד מצדדיו היו שלושה חדרים מאורכים.

"חדר המכתבים"



נבאחר מחדרי השער נתגלו "מכתבי לכיש", שנחשבים לאחת התגליות הכתובות החשובות שנמצאו בארץ ישראל. אלו הם אוסטרקונים - חרסים, שעליהם נכתב בכתב עברי קדום (דעץ). המכתבים נכתבו על-ידי אדם בשם הושעיה אל אדם רם מעלה או מפקד צבאי בשם יאוש. המכתבים באים להצדיק את מעשיו של הושעיה בעיני אדוניו ובעיני המלך. קיימות שתי דעות לגבי מהות המכתבים. אחת גורסת שמדובר במכתבים המקוריים שנשלחו על-ידי הושעיה, שישב באחד המבצרים בין עזקה ללכיש וכתב אל מפקד לכיש. והשנייה גורסת כי החרסים האלו הם הטיוטות בלבד שהועתקו לפפירוסים (גומא) ונשלחו מהושעיה שישב בלכיש ליאוש בירושלים. כיום המכתבים נמצאים ברובם במוזיאון הבריטי בלונדון ומיעוטם במוזיאון ישראל בירושלים.

הרחוב המרכזי



הדרך שהוביל מהשער אל פנים העיר ואל הארמון. בצדי הרחוב נתגלו שרידי בתי מגורים קטנים וחנויות. כן נמצאו כאן כלי חרס רבים: סירי בישול, קנקני אגירה, נרות, כלי אבן רבים וחפצי מתכת ועצם שונים.

תצפית



אל עבר הרי חברון, דרום השפלה ורמת סיריון, ואל עבר סוללת המצור והסוללה הנגדית שבנו המתבצרים.

חצר הארמון



חצר גדולה בעלת רצפת טיט לבן שהיתה הכניסה המרכזית אל הארמון. ממנה הוליך גרם מדרגות מפואר אל הכניסה לארמון. שרידי המדרגות כוסו על-מנת לשמרם והם נמצאים מתחת למדרגות שנבנו אחרי החפירות במקום.

הארמון



מקום מושבו של מושל העיר מטעם מלך יהודה. מן הארמון ניתן היה להשקיף למן מישור החוף ועד הרי חברון, דבר שהקל על השליטה במרחב ועל קשר למרחקים. הארמון השתרע על פני יותר מ-2.5 דונמים, והוא הגדול והמסיבי ביותר הידוע בארץ מתקופה זו. במקום יש שרידים של שלושה ארמונות שנבנו זה על גבי זה, תוך שימוש במבנה הקדום יותר. מצפון לארמון נבנה בית מחסנים. בין הפינה הדרום-מערבית של הארמון ובין חומת העיר נבנה קיר עבה, המכונה "קיר המתחם", ככל הנראה להגנה נוספת על הארמון עצמו. במקום ניתן לראות שני בסיסי עמודים של הארמון מהתקופה הפרסית, שנבנה בתקופה מאוחרת יותר.

תצפית מקדש החפיר וחומות העיר



מקדש החפיר הוא מקדש פולחן שנבנה לראשונה בתקופת הברונזה המאוחרת, וחזר ונבנה מחדש עוד פעמיים. המקדש חרב סופית במאה ה-13 לפנה"ס. המקדש כלל אולם ומספר חדרים. המזבח נבנה באולם ולצדו נבנו ספסלים להנחת המנחות. כלים רבים התגלו בחפירות המשלחת הבריטית במקום, ביניהם: כלי חרס מעוטרים, ספל מיקני, כלי פולחן, כלים מבהט וזכוכית, פסלונים וחפצים משנהב.

"עץ השדים"



עץ השיזף הוא העץ היחיד שנותר על התל, ככל הנראה בשל קדושתו לתושבי קוביבה, כפר ערבי ששכן בסמוך לתל עד שנת 1948. חברי המשלחת הבריטית מציינים שהיו בסביבה עצים רבים ששימשו להם כחומר בערה.
האגדה מספרת כי תושבי הכפר קוביבה היו שולחים את ילדיהם להביא מים מהבאר, וכדי שיחזרו מהר סיפרו להם כי שד שוכן בעץ השיזף והוא שומר על המים. הבאת המים מהבאר הפכה להיות "מבחן האומץ" של ילדי הכפר.

הבאר



הבאר נחשפה על-ידי המשלחת הבריטית, בסמוך לחומת התמך החיצונית. עומקה כ-44 מטרים, וככל הנראה היא היתה מקור המים העיקרי של העיר, ובזכותה הצליחו תושבי העיר להחזיק מעמד בזמן המצור. המים הגיעו אל הבאר מנחל לכיש.

סצינות היסטוריות הקשורות בלכיש

סצינות הקרב על לכיש





סנחריב מקבל שלל ביזה מלכיש






חזרה לאינדקס ישראל