Archaeological World in Roman & Greek period

תל חצור

תל חצור נמצא בגליל העליון המזרחי, בסמוך לעמק החולה. הוא מצוי לצד הדרך הקדומה, שקישרה את ארץ-ישראל עם סוריה והוליכה לבבל. מיקומה של העיר הקדומה חצור, אדמותיה הפוריות והמעיינות אשר בנחל חצור הסמוך - כל אלו חברו להופכה לגדולה ולחשובה שבערי ארץ-ישראל הכנענית. עדות למעמדה זה נמצא בכינויה המקראי "ראש כל הממלכות" (יהושע י"א 10) והכתרת מלך העיר , יבין, בתואר "מלך כנען" (שופטים ד' 2). בשיא תפארתה, באלף השני לפנה"ס, מנו תושבי כ20,000- נפש.
התל, המשתרע על שטח של כ800- דונם, מורכב מעיר עליונה (האקרופוליס) ומעיר תחתונה (המתחם). העיר העליונה מתנשאת לגובה של כ40- מ' מעל נחל חצור ושטחה הוא כ100- דונם. צורתה דמוית בקבוק, שבסיסו במזרח וצווארו במערב. עיקר החפירות מרוכזות בחלקה המערבי. העיר התחתונה מוקפת סוללת עפר ומשתרעת ברובה מצפון לעיר העליונה וכן בשלוחה צרה הפונה מזרחה. הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים הכשירה לביקור רק את העיר העליונה.

תולדות המקום

לראשונה נושבה חצור בתקופת הברונזה הקדומה, באלף השלישי לפנה"ס, אך הידע הקיים אודות יישוב זה מועט ביותר. חצור הגדולה נוסדה במאה ה-י"ח לפנה"ס, בתקופת הברונזה התיכונה והשתרעה על כל שטח התל (העיר העליונה והעיר התחתונה כאחד). היישוב בה התקיים עד לחורבה המוחלט, אי שם במאות י"ד-י"ג לפנה"ס.
חצור הכנענית נזכרת לראשונה בכתבי המארות - תעודות מצריות מן המאה ה-י"ט לפנה"ס. במאה ה-י"ח לפנה"ס היא העיר היחידה בארץ-ישראל, הנזכרת בארכיון, שנחשף בעיר מארי, שעל נהר הפרת. מארכיון זה אנו למדים על חשיבותה, עושרה וקשרי הסחר הענפים שהתקיימו בה. חצור מופיעה ברשימות מסעי המלחמה והכיבושים של מלכי מצרים במאות ט"ו-י"ד לפנה"ס ואף נזכרת במכתבים אחדים, שנתגלו בארכיון אל-עמרנה במצרים, אשר נשלחו אל מלך מצרים מעבדי-תירשי, מלך חצור. בימי כיבוש הארץ יצא יבין, מלך חצור, בראש ברית ערים כנעניות למלחמה בבני-ישראל ומנהיגם יהושע בן-נון וניגף בקרב (יהושע י"א 1-12). יהושע לכד במלחמת מי מרום את חצור, שרף אותה והרג את יושביה, ככתוב "ויכו את כל הנפש אשר בה לפי חרב החרם לא נותר כל נשמה ואת חצור שרף באש". עדויות לחורבנה של חצור הכנענית בשריפה נמצאו בשטחי החפירות השונים. קרב נוסף של בני ישראל, הפעם נגד סיסרא, שר צבאו של יבין, מתואר בספר שופטים ד'.
היישוב התחדש בתקופה הישראלית בעיר העליונה בלבד. שרידים בודדים וביניהם במת פולחן, מעידים על יישוב דל, שהתקיים במקום בתקופת השופטים. העיר נבנתה מחדש בימי שלמה, כפי שעולה מהכתוב במקרא ומהשרידים שנחשפו בחפירות: "וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה' … ואת חצֹר ואת מגדו ואת גזר" (מל"א ט' 15). בתקופה זו נושבה רק מחציתה המערבית של העיר העליונה. במאה ה-ט' לפנה"ס, ככל הנראה בימי המלך אחאב, הוכפל שטחה של העיר ונבנו חומה ומבני ציבור חשובים, הכוללים מצודה, מחסנים ומפעל מים. במסעות המלחמה של מלכי ארם ואשור נפגעה העיר לא אחת, אך שבה ונבנתה, עד שהוכרעה וחרבה כליל בידי תגלת פלאסר ה3-, שכבש את הגליל בשנת 732 לפנה"ס מל"ב ט"ו 29). מסע מלחמה זה מסמן את ראשית הקץ של ממלכת ישראל. לאחר חורבן זה, הצטמצם היישוב עוד יותר ועיקרו מצודות מן התקופה האשורית-פרסית-הלניסטית (מאות ז'-ב' לפנה"ס), שנבנו בקצה המערבי, הגבוה של העיר העליונה. העדות האחרונה בתעודות ההיסטוריות, מזכירה את יונתן המכבי, שנלחם בדמטריוס בשנת 147 לפנה"ס "במישור של חצור" (ספר מכבים א' XI 67).

המחקר הארכיאולוגי

האתר (בשמו הערבי - תל אל-קדח), זוהה לראשונה כחצור בשנת 1875 על-ידי חוקר ארץ-ישראל, האירלנדי לזלי פורטר. בשנת 1928 ערך הארכיאולוג הבריטי ג'והן גרסטנג חפירה קצרה במקום. בשנים 1955-1958 ו- 1968-1969 חפרה במקום משלחת של האוניברסיטה העברית בהנהלת יגאל ידין ובמימון קרן רוטשילד. בחפירות, שנערכו בעיר העליונה ובעיר התחתונה, נחשפו שרידי 21 שכבות ערים, זו על גבי זו ובהן שפע של ממצאים. החפירות חודשו ב1990- על-ידי משלחת של האוניברסיטה העברית בהנהלת אמנון בן-תור. "חפירות קרן זלץ בחצור לזכר יגאל ידין" הן מפעל משותף לאוניברסיטה העברית ולאוניברסיטת קומפלוטנסה במדריד, בחסות החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה. למימון החפירות מסייעות קרן זלץ (ניו-יורק), קרן ברמן (האוניברסיטה העברית) וקרן רוטשילד ("יד הנדיב").

שער וחומת סוגרים מימי שלמה

(מאה י' לפנה"ס). "שער שלמה" בנוי באופן סימטרי, כאשר הכנסיה היא בין שני מגדלים שבחזית ובהמשכם שלושה תאים, הבנויים משני צידיו של המעבר. מבנה השער זהה בתכניתו לשערי הערים גזר ומגידו. חומת הסוגרים נמשכה מהשער צפונה ודרומה עד לקצה התל ומשם פנתה מערבה כדי לתחום את כל הצד המערבי של העיר העליונה.

מקדש כנעני

(מאות ט"ו-י"ד לפנה"ס) נחשף מתחת לשער שלמה. גרם מדרגות נאה, המצוי מדרום לשער שלמה, היווה את הכניסה למתחם מקודש זה.

ארמון מלכי חצור הכנענית (מאות י"ד-י"ג לפנה"ס)

מדרום-מערב לשער שלמה, הולך ונחשף ארמון מלכי חצור הכנענית. עד כה נתגלו החצר הגדולה, שבמרכזה במה, שני בסיסי עמודים ענקיים, סף הכניסה לארמון, חדר הכס ומשני צדדים חדרים. קירות הארמון בנויים לבנים ומצופים בבסיסם בלוחות בזלת מסותתים (אורתוסטטים - אבי ריבוד או פנלים), שמעליהם הונחו קורות עצי ארז. בארמון נמצאו כמה תעודות עשויות טין, הכתובות בכתב היתדות וכן פסלי אבן וברונזה. הארמון חרב בשריפה אדירה, אשר זכר לה מופיע בספר יהושע.

שטח מ' המזרחי

חומת אחאב (מאה ט' לפנה"ס) נמשכת לכיוון מזרח ומתחתיה גרם מדרגות מרשים מהתקופה הכנענית המאוחרת (מאות י"ד-י"ג לפנה"ס), שחיבר ככל הנראה את העיר התחתונה עם העיר העליונה. בסמוך לו מצוי אולם ובו במה מרשימה, ששימשה אולי מסד לכס. אזור זה חרב אף הוא בשריפה גדולה, המיוחסת לחורבן, שנגרם כנראה בידי שבטי ישראל המתנחלים

שטח א'-ב'

כולל שני בתים: "בית יעל" (מאה ח' לפנה"ס), שהיה בית מגורים ובתוכו שוחזר בית בד ו"בית העמודים" (מאה ט' לפנה"ס), ששימש כמחסן ציבורי. הבתים הועברו לכאן משטח א' על אבני הבניין המקוריות ובהתאמה מלאה למיקומם המקורי, הן בזוית והן במפלס הגובה, זאת על-מנת לאפשר את חפירת הארמון הכנעני שהיה מתחתם.

שטח ל'

כולל את מפעל המים (מאה ט' לפנה"ס), שנבנה בימי אחאב. זהו מפעל בניה אדיר, שנועד לספק לתושבי העיר מים חיים בתחום החומות. תחילה נחפר פיר אנכי מרובע לתוך שכבות הבנייה הקודמות ואחר כך נחצב בסלע עד למפלס מי תהום, שנמצאו בעומק 40 מ' מפני השטח. שמונים מדרגות רחבות, שנחצבו בהיקף הפיר, איפשרו גישה נוחה אל מקור המים. כיום, יורדים אל מפעל המים בגרם מדרגות חדש, הנתון בתוך מגדל מתכת.

שטח ב'

כולל שרידים של מצודה ישראלית, שנבנתה במאה ה-ט' לפנה"ס, בימי אחאב ונהרסה בידי תגלת פלאסר בשנת 732 לפנה"ס. שער מונומנטלי היה בחזית המצודה ועל מזוזותיה התנשאו כותרות תימורה מסוגננות (שער זה שוחזר והועבר למוזיאון ישראל בירושלים). כותרות אלו מאפיינות מבני ציבור ממלכתיים ודומות להן נמצאו בארמונות מגידו, שומרון, רמת-רחל וירושלים. מצודה זו נבנתה על גבי מצודה וחומת הסוגרים מימי שלמה. בשכבה קדומה יותר נמצאו שרידי במת פולחן מתקופת השופטים (מאה י"א לפנה"ס).

הסוללה מצפון מערב

מוזיאון חצור

חזרה לאינדקס ישראל