Archaeological World in Roman & Greek period

דן העתיקה

החפירות הארכיאולוגיות שנערכו בתל דן מאז שנת 1966, בראשות פרופ' אברהם בירן, הניבו תוצאות מופלאות. נחשפו חלקי חומות אדירות ושערים, ומתחם פולחני, שזמנו מקביל לתיאור אירועים דרמטיים המוזכרים במקרא. שרידי היישוב הקדום ביותר שנחשפו בתל שייכים לתקופת הניאולית הקראמית (ראשית האלף החמישי לפסה"נ). בתקופה הכנענית הקדומה הוקמה כאן לראשונה עיר, שהתקיימה בין השנים 2400-2700 לפסה"נ. במאה ה18- לפסה"נ, בתקופה הכנענית התיכונה ב', הייתה העיר מוקפת סוללת עפר אדירה שהגנה על העיר במשך מאות שנים.
זוהי העיר ליש, שבני שבט דן עלו וכבשו להם לנחלה. בקבר שנחפר מהתקופה הכנענית המאוחרת ("הקבר המיקני") נמצאו ממצאים מרהיבים, המוצגים עם ממצאים נוספים בבית אוסישקין. בני שבט דן התקשו להתמודד עם לחצם של הפלישתים, ועל כן החליטו לעלות צפונה, ככתוב: "…ויבאו על ליש עם שקט ובוטח ויכו אותם לפי חרב ואת העיר שרפו באש. ואין מציל כי רחוקה היא מצידון… ויקראו שם העיר דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל ואולם ליש שם העיר לראשנה" (שופטים י"ח 29-27).
אחד הממצאים המרתקים שהתגלו בתל דן הוא שבר לוח מאבן בזלת, שעליה נחקקה כתובת של חזאל מלך דמשק, ובה הוא מתפאר בניצחונו על מלך ישראל ועל מלך בית דוד. זו פעם ראשונה שהשם "בית דוד" התגלה מחוץ למקרא בכתובת מהחצי השני של המאה התשיעית לפסה"נ. למרבה הצער, עד כה לא נמצאו כל חלקי הכתובת.
היישוב בדן התקיים ברציפות עד לתקופה הרומית. אז ניטשה דן והמרכז היישובי עבר לבניאס.

החומה

החומה הוקמה בתקופה הישראלית (בית ראשון) עשוייה ברובה אבני גוויל מבזלת, שעליהם הוצבו אבני גזית מטרוורטין (נטף נחלים). כשמקיפים את החומה ממזרח, עדיין מחוץ לשטח העיר, מגיעים אל רחבה מרוצפת בריצוף מקורי. ברחבה זו התגלו שרידי פולחן שתואמים להפליא את אחד מפסוקי המקרא: " את במות השערים אשר פתח שער יהושע שר העיר אשר על שמאול איש בשער העיר" (מלכים ב', כ"ג, 8 ).
העיר מן התקופה הכנענית התיכונה (מאה 18 לפנה"ס), כ- 200 דונם שטחה, הוקפה בסוללה אדירה, שהתנשאה לגובה של 15-10 מטרים. רוחב בסיס הסוללה, שנבנתה משכבות של עפר, אבן, חצץ וחומרים אחרים, מגיע ל- 60 - 70 מטרים ! בפינתה הדרום- מזרחית נמצא השער. קשה להבין מהיכן שאבה אוכלוסיית העיר, שמנתה אלפים אחדים בנפש, משאבים להקמת סוללת ענק שכזו.
פרופ' בירן חשף שער בנוי לבנים, שהשתמר לגובה של 47 נדבכים, שהם שבעה מטרים! התגלית המסעירה ביותר בחלק זה של התל היא שהשער נותר שלם לחלוטין ומשקופו עשוי בצורת קשת - הקשת השלמה מהקדומות ביותר שהתגלו בעולם ומהיחידות שעודן עומדות כיום על תלן!

הרחבה המרוצפת

הרחבה מובילה אל הפתח בשער החיצוני, שם ניצב בסיס אפיריון, ומימין לו נמצא ספסל ישיבה, שעליו ישבו זקני העיר או אולי היה זה אזור המנחות.

השער החיצוני

השער הישראלי מימי אחאב

"בורות התנחלות"

במקום זה נמצאו כלי אגירה גדולים ושרידי יישוב דל, שמקובל לייחסו לבני ישראל בתקופת ההתנחלות (מאה ה- 12 לפנה"ס), בימים שטרם הקימו מבנים של ממש.

המרכז הפולחני

המתחם הפולחני מימי מלכות ישראל, המקרא מזכיר מקדש בדן כבר בתקופת ההתנחלות, אך העדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר בעלת אופי פולחני היא מתקופתו של ירבעם בן-נבט. ירבעם עמד בראש מרד בעם אשר סירב להעלות מסים כבדים לרחבעם, בן שלמה. בשנת 930 לפנה"ס התפלגה הממלכה וירבעם הקים מרכזים פולחניים בבית אל ובדן. הוא הציב בדן עגל זהב ובנה בית במות.
בכל התקופות שבהן פעל המתחם הפולחני השתמשו באותן אבנים עצמן, ורק הוסיפו קירות, עליות, לשכות וחצרות, או פתחו מחיצות. לפני הבמה הגדולה, המוקפת באבנים מסותתות היטב, ניצב המזבח. מסגרת מתכת ממחישה את חלקיו החסרים. לידו נחשף מאגר מים עגול מן התקופה ההלניסטית, שבקרבתו נמצאו עצמות בעלי-חיים. בצד המערבי של המתחם נחשפו חדרי המזבחות הקטנים ולשכות הכוהנים, שבהן מצאו החופרים מחתות (כפות להקרבת קטורת), בפעם הראשונה בישראל. המתחם הפולחני הוקף בקיר בתקופה ההלניסטית. כאן נמצאה הקדשה דו-לשונית, ארמית ויוונית, "לאל אשר בדן".
המתחם המשיך לשמש אתר פולחן עד התקופה הרומית. על-גבי רחבה מוגבהת, בצדו המזרחי של המתחם הפולחני, ניצבים ארבעה "עמודים", ובהם מתקני ההולוגרמות, שבכל אחד מהם פעור חלון. הצצה לתוך חלון מפעילה הולוגרמה הממחישה טכס של הקרבת קרבן באתר.

"מצפור המוצב"

המוצב שימש את לוחמי צה"ל עד למלחמת ששת הימים. למרגלותיו נמצאת דרך הפטרולים, ולמרגלות התל עוברת דרך לבנה, שנמצאת כבר מעבר לגבול עם סוריה, כפי שנקבע בשנות העשרים של המאה העשרים
עיפרון רחלה "המלחמה על המים" בין סוריה לישראל. הגבול בין שטח המנדט הבריטי על ארץ-ישראל לבין שטח המנדט הצרפתי על סוריה ולבנון נקבע בשנת 1923 לרגלי תל דן מצפון, בעקבות דרישת הבריטים, שהתבססה על הצירוף המקראי "מדן ועד באר שבע". הגבול סומן על המפות בעיפרון סימון, שיצר קו עבה.
רוחב הקו על המפה ייצג כ- 130 מטרים בשטח עצמו. כל צד טען לריבונות על שטח זה. הקו כיסה גם את עין דן. שפיעתו של מעיין זה, הנובע בסמוך לאתר, היא מן האדירות במזרח התיכון. עובי קו העיפרון שימש לסורים, בשנת 1964, עילה לתבוע זכות שאיבה ממימיו של עין דן. הם הקימו מוצב נוח'יילה (400 מטר צפונית מהמוצב) והציבו בו טנקים. בתגובה,סלל צה"ל את דרך הפטרולים העוברת מטרים ספורים מתחת למוצב, ומנע מהסורים גישה אל מעיינות הדן.
המוצב בתל דן, שימש גם עמדת שריון לסיכול פעולת חפירת תוואי ההטיה של מקורות הירדן על ידי הסורים. העימות החריף, ותקריות אש התלקחו כמעט מדי יום ביומו. ב- 13 בנובמבר 1964 התלקחה תקרית האש החמורה ביותר. הסורים הפגיזו את קיבוץ דן הסמוך. צה"ל הגיב בעוצמה רבה, ומלבד שריון וארטילריה הפעיל גם את חיל האוויר. בסופה של התקרית שותקו סוללות התותחים וציוד החפירה הסוריים וכך נמנעה הטיית מקורות הירדן.

נהר הדן

נהר הדן הוא הגדול והחשוב מבין שלושת מקורות הירדן. ספיקת מעיינותיו, המגיעה ל- 238 מיליון מ"ק בשנה, דומה לשפיעת מעיינות הנחלים חרמון ושניר (בניאס וחצבאני) גם יחד.

חזרה לאינדקס ישראל