בית צידה

53 תמונות     2.15 דקות וידאו

תולדות העיר, מיקומה וזיהויה

תל בית צידה שוכן על גב שלוחת בזלת היורדת מרמת הגולן. הוא מרוחק כק"מ ומחצה מחופה הצפוני של הכנרת וסמוך לנהר הירדן. התל הוא אחד הגדולים בארץ. ביום בהיר ניתן לראות מפסגתו את כל מרחב הכנרת.
בית צידה היא, ככל הנראה, עיר המבצר הנזכרת במקרא בשם צר, ששכנה סביב הכנרת בתחום ממלכת גשור המקראית ולה קשרים מיוחדים עם ממלכת דוד. דוד נשא את מעכה בת תלמי מלך גשור ובנם היה אבשלום.
בית צידה נזכרת תכופות במקורות תקופת הבית השני. במקום זה נולדו לפחות שלושה שליחים מחשובי שליחי ישו: פטרוס, אנדריאס ופיליפוס. בעשור השני של המאה הראשונה לסה"נ, ביקר כאן ישו הנוצרי וביצע, על פי הברית החדשה, ניסים ובהם נס הלחם והדגים ונס ריפוי העיוור מעוורונו. כמו כן ידועה אימרתו של ישו: "אוי לך כורזין, ואווי לך בית צידה..."
יוסף בן מתתיהו מספר שפיליפוס בן הורדוס העניק, בשנת 30 לסה"נ, זכויות עירוניות לבית צידה ושינה שמה ליוליאס, על שם יוליה-ליוויה, אשת הקיסר אוגוסטוס. ארבע שנים לאחר מכן מת פיליפוס בבית צידה ונקבר בקבורה רבת פאר.
בספרות התלמודית נזכרת בית צידה כעיר שעמדה ליד הדרך הראשית המוליכה מבבל לארץ ישראל וכאזור עשיר בדגה. שלוש מאות מיני דגים מנה כאן ר' שמעון בן גמליאל בכלי אחד.
ב-1838 עלה על ראש תל שנקרא א-תל, הנמצא בפינה הצפונית של בקעת בית צידה, החוקר האמריקאי הנודע אדווארד רובינזון, והציע לזהות את התל הזה עם בית צידה. בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19 הגיע לכאן החוקר הגרמני הידוע גם הוא, גוטליב שומכר, והסתייג במקצת מן הזיהוי. החפירות והסקרים שנערכו באתרים המוצעים לזיהוי הוכיחו שרובינזון צדק - א-תל היא בית צידה.

תוצאות החפירות והבדיקות הגיאולוגיות

עתה, נותר להסביר את בעית ריחוקו של התל מן הכנרת. מחקרים הוכיחו שלפני כחמשת אלפים שנה, שטח הכנרת היה גדול מכפי שהוא היום והים כיסה את פני כל בקעת בית צידה. רעידות אדמה שהתחוללו לאורך קו השבר הסורי אפריקאי גרמו למפולות ולגלישות עפר שנשטפו לכנרת, יצרו את הבקעה והרחיקו את החוף בהדרגה דרומה. לפני כאלפיים שנים נותרו לגונות בין העיר לחוף הים שהלכו ונסתמו במשך השנים ויצרו את קו החוף של ימינו.

ממצאי בית צידה בתקופת המקרא

תושבי העיר בתקופת המקרא הקיפו את עירם במערכת ביצורים אדירה שאין לה אח ורע בביצורים שנתגלו עד כה בארץ ישראל. המערכת כוללת חלקלקה קצרה ומשופעת מאוד ובראשה חומה אדירה המצויידת במגדלים, שהיתה בלתי חדירה לאיילי המצור, "כוח ההבקעה" העיקרי באותה תקופה. החלק הצפון-מזרחי של העיר, נבנה כעיר עליונה.

שער העיר



רחבה מרוצפת בצד המזרחי של התל הובילה אל שער העיר. משני עברי השער נבנו שני מגדלים. בפינת השער, ליד הכניסה ניצבה במת פולחן, בראשה היה שקוע אגן אבן ומאחריו מצבת בזלת מעוטרת המתארת אל חמוש בפגיון בעל ראש פר. ארבעה תאים לשער, מידותיהם וגובה השתמרותם הוא חסר תקדים בארץ ישראל. השער נשרף בעת הכיבוש האשורי, בשנת 734 לפסה"נ, בשריפה עזה שהתיכה לתוכה את קירות הלבנים.

הארמון



הנכנס דרך השער יכול היה לפנות ימינה, לחלוף על פני פתח נוסף, ולהכנס אל מכלול הארמון המלכותי. שם השתרעה רחבה מרוצפת שבצידה הצפוני ניצב ארמון מטיפוס שכונה על ידי האשורים בשם "בית חילאני", שכמותו ידועים בצפון סוריה. הארמון בנוי אבני בזלת גדולות מאוד. מעבר לחזית הכניסה הדרומית נמצא חדר מבוא שהוביל אל אולם גדול. בארמונות "בית חילאני" אולם זה הוא מקומו של חדר הכס. האולם מוקף בשמונה חדרים. בין הממצאים המיוחדים היה פסלון מצרי עשוי פאיאנס המתאר את האל פתח הגמדי.

הממצאים מימי בית שני

בית צידה







החפירות חשפו רובע מגורים פשוט ובו מספר בתי חצר פרטיים. "בית הדייג" מכונה כך משום הכמות הרבה של כלי הדייג שנמצאו שם. "בית הכורם" הצפוני יותר הכיל מרתף ובו קנקני יין ומחטבים לבציר ענבים. בית נוסף מימי בית שני, נחפר מעל שרידי הארמון. מעל גבי השער מתקופת הברזל נמצא מקדש שנבנה לכבודה של יוליה-ליוויה. המקדש עוטר באבני גזית שאחדות מהן נמצאו בחפירה מפוזרות סביב הבניין. בין הממצאים המיוחדים היתה מחתת ברונזה הידועה במקדשים רומיים.




חזרה לאינדקס ישראל