Archaeological World in Roman & Greek period

בית שאן

הגן הלאומי בית-שאן משתרע על שטח של כל1,600- דונם, וכולל את העיר הקדומה בית-שאן סקיתופוליס ואת תל בית-שאן הנישא. התל מכיל את שרידיה של העיר בית-שאן בתקופת המקרא והוא שימש כאקרופוליס של בית-שאן-סקיתופוליס.
בבית-שאן נערכו חפירות ארכיאולוגיות רבות החל משנות ה20-. החפירות העיקריות החלו בשנת 1986 ומתמשכות ברצפיות עד היום, במסגרת מפעל משותף של רשות העתיקות והאוניברסיטה העברית. החפירות חשפו עד עתה כעשירית משטח העיר, והן מלוות בפעולות שחזור ושיקום אדריכלי של מבנים, מתקנים ורחובות.

תולדות בית-שאן

יישוב בית-שאן החל באלף החמישי לפנה"ס על התל המתנשא מדרום לנחל חרוד, בלב אזור פורה ושופע מים ובצומת של דרכים ראשיות.
בתקופה הכנענית המאוחרת (המאות 12-16 לפנה"ס), נקבע בתל מושבו של השלטון המצרי בארץ על-פי הנאמר במקרא, לא הצליחו שבטי ישראל לכבוש את בית-שאן הכנענית. לאחר הקרב בהר הגלבוע תלו הפלשתים את גופות שאול ובניו על חומת העיר. דוד כבש את בית-שאן יחד עם מגידו ותענך, ובימי שלמה נכללה העיר במחוז מינהלי של העמקים. המקום חרב בשנת 732 לפנה"ס, עם כיבוש צפון הארץ בידי תגלת פלאסר ה3- מלך אשור.
בתקופה ההלניסטית נוסדה כאן העיר שנקראה ביוונית ניסה-סקיתופוליס. מסורת מקומית מספרת כי דיוניסוס, אל היין, קבר במקום את אומנתו ניסה ויישב כאן סקיתים מבני לוויתו.
בשלהי המאה ה2- לפנה"ס נפלה העיר לידי החשמונאים. תושביה הנוכרים גלו ורוב האוכלוסיה בעיר היתה ליהודית. העיר שבה לידי הנוכרים לאחר הכיבוש הרומי בשנת 63 לפנה"ס. היא נכללה בין ערי הדקפוליס והיתה העיר החשובה בצפון הארץ.
בעת המרד נגד הרומאים, בשנת 66 לספירה, נרצחו היהודים תושבי העיר בידי שכניהם.
בתקופה הרומית ישבו בה אזרחים פגאנים ובצדם יהודים ושומרונים. העיר פרחה והתרחבה והוקמו בה מבני ציבור ושלטון מפוארים, שצוינו בכתובות ועוטרו בפסלים. בתקופה הביזאנטית הפכה בית-שאן עיר נוצרית שהתרחבה וגדלה, ומספר תושביה הגיע בשיאו ל-40,000-30,000. העיר הוקפה חומה, ועל הגבעות מסביבה נבנו כנסיות ומנזרים. לאחר הכיבוש הערבי, במחצית הראשונה של המאה ה-7 לספירה, ירדה בהדרגה העיר מגדולתה ותושביה נתמעטו. בשנת 749 התרחשה באזור רעידת אדמה, שגרמה לחורבן העיר; הרס ומפולת קירות, עמודים וכותרות, גגות וקמרונות אבן - תוצאות הרעש, מתגלים בכל שטחי החפירות. השם סקיתופוליס נשכח והמקום נקרא בשם ביסאן. בתקופה העבסית נבנה על גבי ההריסות יישוב בעל אופי כפרי. בימי-הביניים התרכז היישוב על הרמה שמדרום למרכז העיר ובתקופה הצלבנית נבנתה מצודה ממזרח לאמפיתיאטרון החרב. בתקופה העות'מאנית היה במקום יישוב קטן, ביסאן שמו.
לאחר קום המדינה החלה בית-שאן להתבסס ולהתפתח. גאוותה על השרידים המרשימים של העיר הקדומה, הנחשפת בלבה.

התיאטרון

נבנה במאה ה1- לספירה. התיאטרון הנראה כיום נבנה בסוף המאה ה2- לספירה, הכיל מקום לכ7,000- צופים ושימש גם בתקופה הביזאנטית. התיאטרון כולל שלושה גושי מושבים זה מעל זה, מהם נשתמר בשלמותו הגוש התחתון. הכניסות לתיאטרון הן דרך קמרונות בזלת. מאחורי הבמה התרומם קיר תפאורה, שסגר את חלל התיאטרון לגובה של כ20- מ'. הקיר עוטר במערכת של עמודי גרניט ושיש מיובאים, וקושט בכותרות, אפריזים מעוטרים ופסלים.

בית המרחץ המערבי

נבנה בסוף המאה ה4- לספירה על יסודות קדומים, ועבר שינויים בתקופה הביזאנטית. שטחו כ9- דונם והוא כולל שמונה אולמות, שקורו בכיפות ובקמרונות. מתחת לרצפות האולמות החמים והפושרים הותקנה מערכת הסקה (היפוקאוסט). קירות המרחץ צופו בטיח צבעוני ועל רצפותיו הונחו לוחות שיש ופסיפסים. המבנה המרכזי מוקף משלושת עבריו סטווים, הנפתחים למערכת נוספת של חדרים ואכסדראות. בקצות הסטווים נבנו בריכות מים ומזרקות לנוי. בבית המרחץ נערכו שינויים במימון מושלי הפרובינקיה, שתועדו בכתובות הקדשה ביוונית.

רחוב פלאדיוס

רחוב עמודים, באורך של כ150- מ', חצה את העיר ממרגלות התל ועד לתיאטרון. הרחוב נבנה במקורו בתקופה הרומית ועוצב מחדש בראשית התקופה הביזאנטית. מערכת מדרגות וכניסות הובילה מהרחוב לבית המרחץ המערבי. הרחוב רוצף לוחות בזלת, ומתחת לריצוף הותקנה תעלת ניקוז. בצדו הצפוני-מערבי נבנה במאה ה4- לספירה סטיו מקורה שרוצף בפסיפס. הסטיו נפתח לשורת חנויות שחזיתן צופתה בשיש. בפסיפס נקבעה כתובת מהמאה ה4-, המספרת על בניית הסטיו בימי פלאדיוס, מושל הפרובינקיה. על שמו כונה הרחוב בפי החופרים "רחוב פלאדיוס". מצדו האחר של הרחוב נבנו חנויות בשתי קומות, על-גבי מסד קדום מהתקופה הרומית. בראשית המאה ה6- רוצפה מדרכת הסטיו בלוחות שיש.

הסיגמה

רחבה במיתאר חצי-עיגול מהתקופה הביזאנטית. כתובת שנמצאה במקום מכנה את הרחבה בשם סיגמה. היא כוללת חדרים, שנפתחו אל הרחבה ובחזיתם סטיו. אחדים מהחדרים רוצפו פסיפסים צבעוניים בדגמים גיאומטריים וצמחיים, בדמויות בעלי-חיים ובכתובות ביוונית. באחד הפסיפסים מתוארת טיכה, אלת העיר, בתוך מדליון, כשער ראשה כתר דמוי חומה ובידע קרן שפע. ממערב לסיגמה שרידי אודאון, ששימש בתקופה הרומית כתיאטרון קטן ומקורה.

אגורה ביזאנטית

בלב העיר, נבנתה בתקופה הביזאנטית רחבה, ששימשה מרכז מסחרי מוקף סטווים. הסטיו המערבי מרוצף פסיפסים ובהם מתוארות חיות. בתקופה האומאית הוקם ברחבה מרכז גדול לייצור כלי חרס.

מקדש רומי

נבנה במאה ה2- לספירה בצומת רחובות ראשיים ונהרס בתקופה הביזאנטית; רק יסודותיו שרדו באתרם. המקדם הוקם במיתאר חצי-עיגול בסגנון קלאסי. עיטורי המבנה המרשימים בגודלם ובעושר קישוטיהם נתגלו במפולת בסמוך. ממפלס הרחוב עלו אל המקדש בגרם מדרגות. בחזיתו הוצבו ארבעה עמודים ובראשיהם כותרות, שנשאו גג גמלוני מעוטר עד לגובה כולל של כ15- מ'. שניים מהעמודים נתגלו במפולת רעידת האדמה של שנת 749 לספירה.

הרחוב הצפוני

רחוב עמודים מהתקופה הרומית, שהוביל לכיוון שער העיר הצפוני-מערבי. מן הרחוב עלה גרם מדרגות אל התל, הוא האקרופוליס העירוני. מן העבר האחר היה מעבר מפואר אל מיתחם רומי גדול, מוקף עמודים, שרק פינתו נחשפה (מיתחם של מקדש?). בתקופה הביזאנטית פורקו רוב העמודים ובמקום נבנה בניין ציבורי מרוצף בפסיפסים.

נימפיאון

מזרקת מים ציבורית מהמאה ה2- לספירה, שעוצבה מחדש במאה ה4-. במרכז הנימפיאון גומחה מעוגלת עם במה קדמית מוגבהת, שנתמכה בצדה האחורי בקיר בן שתי קומות, מעוטר בפאר. מי המזרקה גלשו לבריכה שבחזית המבנה, הפונה לרחוב. פריטים מעוטרים שנשתמרו ישולבו בשחזור הנימפיאון בעתיד.

תל בית-שאן

(בערבית: תל אל-חוצן - "תל המבצר"). בתל נחשפו כעשרים שכבות של יישובים: הקדומים שבהם מהתקופה הניאוליתית (האלף ה5- לפנה"ס) והמאוחרים מימי-הביניים. כן נתגלו במקום חמישה מקדשים כנעניים, שהוקמו זה על זה, מבני ציבור ומגורים, בית מושל ומצבות בזלת עם כתובות (אסטלות) מתקופת השלטון המצרי. בראש הגבעה נמצאו שרידי עיר כנענית מוקפת חומה. מצודה, מבני מגורים ומנהלה, שהוקמו בידי מלכי ישראל, חרבו בכיבוש האשורי. בתקופה ההלניסטית נושב התל מחדש. בתקופה הרומית נבנה במקום מקדש לזאוס, שממנו נתגלו חוליות עמודים וכותרות קורינתיות גדולות ממדים. בתקופה הביזאנטית נבנתה על הפסגה, בסמוך למבני מגורים, כנסייה שמיתארה עגול. בימי-הביניים הוקף התל בחומה; שער הכניסה נקבע בצדה המערבי. מראש התל ניתן לצפות על העיר וסביבתה.

רחוב הגיא והמונומנט המרכזי

הרחוב נסלל בתקופה הרומית בתוואי נחל עמל ומוביל ממרכז העיר אל השער הצפוני-מזרחי (להלן מס' 14). לצד הצומת, מול רחוב הגיא, הוקם מבנה מעוטר בגומחות ועליו הוצבו עמודי שיש. המבנה מכונה בפי החופרים "המונומנט המרכזי". הרחוב רוצף לוחות בזלת ולאורכו הוצבו שני טורי עמודים. משני צדיו נבנו מדרכות מקורות וחנויות. עמודי הרחוב נפלו ברעידת האדמה ועליהם נבנתה בתקופה העבאסית שכונת מגורים.

רחוב סילוואנוס

בתקופה הרומית היה בתוואי זה רחוב, אשר לצדו נבנה טור עמודים מונומנטלי נושא סטיו. במקביל לרחוב נבנתה בריכת מים שדפנותיה מצופות שיש. בתקופה הביזאנטית בראשית המאה ה6-, נסלל על התוואי הרומי רחוב חדש. על גבי הבריכה נבנה אולם חדש, שתקרתו נשענה על עמודי הסטיו. כתובות שנמצאו במקום מזכירות עורך דין מסקיתופוליס בשם סילוואנוס, שהיה מעורב בהקמת האולם. על שמו מכונה הרחוב בפי החופרים "רחוב סילוואנוס". בתקופה המוסלמית הקדומה, בימי החליף הישאם, יצא האולם מכלל שימוש. במקומו הוקמו חנויות שבחזיתן סטיו נישא על עמודים וקשתות. בעת רעידת האדמה בשנת 749, נפלו עמודים ומבנים על פני הרחוב. קטע מחזית החנויות שוקם ושוחזר ואילו הקשתות של הסטיו הושארו בעיי המפולות, כפי שהתגלה בחפירות.

מבנה שירותים ציבורי

(לטרינה), שבמרכזו חצר מעוטרת בעמודים נושאי כותרות. נבנה לצד בית המרחץ לצורכי באי התיאטרון ובית המרחץ.

קטעי פסיפס ממנזר הגבירה מרים 567 לפנה"סי

חזרה לאינדקס ישראל