תל באר שבע

135 תמונות     3 דקות וידאו

תולדות התל



שרידי היישוב הקדומים בתל באר שבע כוללים חרסים מן התקופה הכלקוליתית, המעידים על התיישבות באתר באלף הרביעי לפנה"ס, בדומה לאתרים רבים שנמצאו לאורך נחל באר שבע ונחל הבשור. משלב זה לא נמצאו קירות של מבנים, אך ייתכן שכמה מן הבורות, שנחצבו בתל בתקופת היישוב הבאה, העמיקו בורות קודמים מן התקופה הכלקוליתית.
לאחר פער של למעלה מאלפיים שנה חודשה ההתיישבות בתל בראשית תקופת הברזל (התקופה הישראלית), ונמשכה ברציפות במשך כחמש מאות שנה. מפרק זמן זה הובחנו על-ידי החופרים תשע שכבות, המייצגות את שלבי הבנייה וההרס של האתר. ראשיתו של היישוב (שכבה XI) בקבוצת בורות שנחצבו במדרון הדרומי של הגבעה ושימשו בעיקר לאחסון תבואה. בור אחד הוכשר למגורים ונמצאו בו כלי חרס ותנור בישול. ייתכן כי כבר בשלב זה נכרתה באר המים העמוקה הנמצאת ליד שער העיר. משערים שזוהי הבאר הנזכרת בספר בראשית בזיקה לבריתות שכרתו אברהם ויצחק עם הפלישתים בבאר שבע. השבועה שנשבעו ליד הבאר היא מקור שמה של העיר:
"על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם" (בראשית כא, 31).
במשך הזמן נוספו גם בתי אבן (שכבה VIII). במהלך המאה ה-11 לפנה"ס הוקם במקום יישוב חדש, שבתיו הוצמדו בצורת חגורה סגלגלה מסביב לחצר פתוחה (שכבה VII). הבתים היו מטיפוס "בית ארבעת המרחבים" האופייני לתקופה (שלושה מרחבים מקבילים ומרחב רביעי ניצב להם). החצר הפנימית שימשה, ככל הנראה, כמכלאה לעדרי הצאן. היישוב כל כעשרים בתי מגורים ומנה כ-100 נפש. יישובים דומים לו בבקעת באר שבע מעידים על גל התיישבותי בבקעה, כנראה בזכות עלייה זמנית של כמות הגשמים באזור השחון בדרך כלל. בור מגורים וקטע מן היישוב המותחם עברו שימור ואפשר לראותם מימין לשער העיר.
העיר הראשונה בבאר שבע (שכבה V) היתה מוקפת בחומה מוצקה ובשער כפול.
העיר נבנתה בתקופת הממלכה המאוחדת, בימי דוד או שלמה. הכניסה הקדומה לעיר עוברת כיום דרך השער החיצון. חלק מן הרחוב ההיקפי ובתי המגורים הסמוכים אליו משכבה זו נחשפו ושוחזרו באזור המערבי של האתר. זהות תוואי הרחובות של העיר הראשונה עם זה של העיר המאוחרת מעידה כי עקרונות התכנון העירוני נקבעו מראשית היווסדה.
העיר נבנתה מחדש במאה ה-8 לפנה"ס (שכבה III) והוקפה בחומה כפולה הקרויה "חומת סוגרים". היא שבה ושופצה בסוף אותה מאה, כנראה בימי חזקיהו מלך יהודה והתגוררו בה כ-300 נפש. שרידיה של עיר זו (שכבה II) נמצאו שרופים בשכבת הרס אדירה, כנראה עקב מסע ההרס שערך סנחריב מלך אשור ביהודה בשנת 701 לפנה"ס. לאחר ניסיון שנזנח לשקם את ההריסות (שכבה I), נעזבה העיר ולא נושבה עד לסוף ימי בית ראשון. בתקופה הפרסית (מאות 4-5 לפנה"ס) נחפרו בתל עשרות בורות שנועדו לאחסון תבואה לחיילי הצבא ובעיקר כמספוא לסוסים.
בתקופה ההלניסטית (מאות 2-3 לפנה"ס) הוקם במקום מקדש, שאת בסיס האבן למזבח שלו ניתן לראות באתר, ליד "בית המרתפים". מצודה גדולה ובתוכה בית מרחץ נבנתה בתל באר שבע בימי בית הורדוס (מאה 1 לפנה"ס - מאה 1 לספירה). שתי בריכות מטוייחות השייכות למצודה זו נותרו באתר.
המבנה האחרון שהוקם בתל הוא מצודה בצורת מעויין, שנבנתה בתקופה הרומית (מאות 2-3 לספירה) ושופצה מחדש בתקופה הערבית הקדומה (מאות 7-8 לספירה). בתקופות הרומית והביזנטית, עבר היישוב מערבה ועיר גדולה הוקמה בתחום העיר של ימינו. מאוחר יותר נעזבה העיר עד להקמתה מחדש כעיר מינהל על-ידי התורכים (בשנת 1900), בשטח העיר העתיקה של ימינו (המרכז הישן של העיר באר שבע). במלחמת העולם הראשונה שימשה העיר ראש גשר תורכי לפריצה לעבר תעלת סואץ. עם התקדמות הצבא הבריטי ממצרים לארץ ישראל בוצר תל באר שבע והוצבה בו עמדת תותחים תורכית. המקום נכבש ב-31.10.1917 בהסתערות "דיביזיית אנזק" של יחידות פרשים ניו-זילנדיים ואוסטרליים.

העיר הישראלית הקדומה

העיר באר שבע הוקמה בראש הגבעה על שטח של כ-11 דונם. לעיר צורה סגלגלה עם תוספת בצד מזרח שנועדה להכליל בתחומה את מפעל המים. חומת הסוגרים המקיפה את העיר נבנתה ראשונה ובמקביל לה נקבעו הרחובות ההיקפיים. רוחב הרחובות אחיד ומידתם כ-2.50 מ'. המבנים בנויים מלבני בוץ מיובשות בשמש ועל בסיס אבני גוויל, ששימשו כמסד מוגבה למניעת סחיפת הקירות. התכנון העירוני מציג תפיסה המשלבת את יחידות המגורים ומבני המינהל במארג עירוני אחיד. שילוב פונקציונלי כזה, כמו גם שטחה הקטן של העיר, מובילים למסקנה כי תל באר שבע שימש כמרכז מינהלי אזורי ובו ישבו האחראים לניהול האזור: מפקדי הצבא, פקידי מס, כוהני הממלכה ומנהלי המסחר. הם ובני משפחותיהם ישבו בכ-70 בתים, ומנו כ-300 נפש.

השער הקדמי



באר



הבאר החצובה לעומק רב בסלע הטבעי,ואינה חצובה בגדת הנחל, כמקובל אלא במעלה הגבעה. הבאר נחצבה ככל הנראה על-ידי המתיישבים במאות ה- 11-12 לפנה"ס. ותפקידה היה להשקות את שיירות המסחר והצבא שחנו מחוץ לעיר. הבאר ניקזה אליה את מי הגשמים והנגר, שירדו בתחומי העיר בעזרת תעלת ניקוז. ייתכן שזו הבאר המוזכרת בנדודי האבות, כמסופר בספר בראשית.

שער העיר



השער בנוי מצמד מגדלים חזקים ובתווך נמצא המעבר לתוך העיר. מבחוץ נוסף שער קדמי שנועד להרחיק את האויב. מתחת לרצפת מעבר השער עברה תעלת הניקוז, שהובילה את מי הגשמים אל מחוץ לעיר. החדרים שבמגדלי השער נועדו לשימוש שומרי העיר וכן למושב הסוחרים, השופטים והזקנים שישבו בשער, בכניסה ניתן להבחין במסד השער, בקירות הלבנים ובספסלי הישיבה בחדריו.

רחבת הכניסה ("רחוב שער העיר")



נכנסים אל רחבת הכניסה ("רחוב שער העיר" בלשון המקרא), שהייתה האזור הפתוח היחיד בעיר ושימשה לכינוס התושבים. כל מערכת הרחובות בעיר מתנקזת אל הרחבה. בקרבת הרחבה הוקמו מבני המינהל החשובים: מימין - בתי המחסנים, משמאל - בית המושל.

בית המושל



הבניין הגדול ביותר בעיר ששימש למושב המושל ("שר העיר"),נמצא בקרבת השער וחולש על רחבת הכניסה ושער העיר. הבניין כולל אולמות מוארכים, ששימשו כנראה מחסנים לכלי נשק, אגף בישול ואגף מגורים. מדרגות הובילו לקומה שנייה. בקיר החיצון של הבניין שרד קטע מרזב מטויח, שניקז את המים מן הגג אל מערכת התעלות של העיר.

בית המרתפים



בניין זה מיוחד בחדריו התת-קרקעיים, ששימשו כמרתפים,אולי לאחסון יין. הבניין ומרתפיו הוקמו בשכבת היישוב האחרונה של העיר הישראלית, ויש המשערים, כי לפני כן עמד כאן המקדש של באר-שבע.
בניין המרתפים שיסודותיו היו בעומק של למעלה מ-4 מ'. ייתכן שעומק חריג כזה נגרם בשל פירוקו עד היסוד של בניין קדום, שעמד במקום זה. סביר להניח כי הבניין שפורק היה המקדש, שבחצרו ניצב מזבח הקרנות. ייחוסה של שכבת הבנייה לימיו של חזקיהו מלך יהודה מאפשרת את ההנחה כי פירוק המקדש והמזבח מבטאים שינוי בנוהלי הפולחן ביהודה. אם אמנם כך הדבר תואם המימצא את התיאור המקראי בדבר הרפורמה הדתית שהנהיג חזקיהו, שעיקרה ביטול המקדשים ברחבי הארץ וריכוז הפולחן במקדש בירושלים. מן הגג אל מערכת התעלות של העיר.

בתי מגוריםי



בתי מגורים משולבים בחומה - בתי מגורים אלו נבנו בצורה אחידה, והם כוללים: חדר מבוא ובו תנור בישול ומדרגות שהובילו לגג, שני חדרי איחסון המופרדים על-ידי טור עמודי אבן (שתמכו את קורות הגג) וחדר אחורי, שהיה חלק מחומת הסוגרים ושימש למגורים.

מגדל התצפית



תצפית פנורמית ממגדל התצפית





מפעל המים









מפעל המים שסיפק לעיר את מימיה ללא צורך לצאת אל מחוץ לחומות בשעת מצור. בעבר ניזון מפעל המים מימי השיטפונות הזורמים בנחל חברון מצפון לתל. המים הוסטו בתעלה אל מאגר שנחצב בבטן התל. אל מאגר המים יורדות מדרגות לוליאניות.

בית המחסנים



בית המחסנים - בניין שהשתרע על שטח של כ-600 מ"ר וכלל שלוש יחידות. כל יחידה חולקה על-ידי שני טורים של עמודי אבן לשלושה אולמות מאורכים. שפע כלי החרס שנמצאו בשכבת השריפה של הבניין מבסס את זיהוי הבניין כבית מחסנים - "בית מסכנות" בלשון המקרא. החפצים ומוצרי המזון אוחסנו באולמות הצדדיים ואילו המרחב האמצעי שימש כמסדרון כניסה לשיירות, שהובילו את האספקה.
המינהל העירוני היה אחראי לאחסון מוצרי מזון בסיסיים (שמן, קמח ומים), שנועדו להספקה לשיירות המסחר והצבא.




חזרה לאינדקס ישראל