גן לאומי תל ערד

123 תמונות     3 דקות וידאו

גן לאומי תל ערד

הגן הלאומי תל ערד שוכן בנגב המזרחי, בצפונה של בקעת ערד ושטחו כ-515 דונם. בתחומיו שרידיהם של עיר כנענית מתקופת הברונזה הקדומה, שהשתרעה על פני כמאה דונם ומצודות, שבנו מלכי יהודה, בפינתו הגבוהה של התל. רשות הגנים הלאומיים שיחזרה את המצודה הישראלית, חלק מהעיר הכנענית ואת באר המים. כן הוכשרו חניון מוצל ושבילי הליכה והותקנו שלטי הסבר. מהחניון נסלל כביש אל רחבת חניה, הנמצאת בסמוך לשער המצודה. בשטח החורשה מוקם מרכז אירוח ותיירות מדברית בהשראת סיפורי המקרא, הכולל מוקד מידע לטיולי מדבר ואוהל אירוח.

ערד במקרא ובמקורות מצריים

ערד נזכרת במקרא כעיר חזקה בנגב המזרחי, שמנעה את כניסת בני ישראל מקדש ברנע היישר דרך הנגב להרי יהודה: "וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי" (במדבר כ"א 1). מלך ערד מופיע ברשימת מלכי כנען, שנוצחו בידי יהושע בן-נון בעת כיבוש הארץ (יהושע י"ב 14). כן מסופר על שבט הקיני כי התנחל בערד, ככתוב: "בני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד" (שופטים א' 16). בכתובת, שנמצאה בכרנך שבמצרים, מופיעה ערד ברשימת ערים שכבש פרעה שישק, מלך מצרים, בשנת 925 לפני הספירה. שמו הקדום של המקום - 'תל עראד' - נשתמר בפי הערבים.

ערד הכנענית

העיר הכנענית נחשפה בחפירות ארכיאולוגיות, שהחלו בשנת 1962 בניהול משותף של רות עמירן ויוחנן אהרוני ונמשכו לסירוגין משנות השישים ועד לשנות השמונים, בניהול רות עמירן. העיר הוקמה בשטח הנישא כ-40 מ' מעל סביבתו וחולש על מישורי הנגב המזרחי, בסמוך לדרך ראשית, שהובילה לסיני ולעבר הירדן.
בתקופה הכלכוליתית, למן ראשית האלף הרביעי לפנה"ס, החלה בערד התיישבות דלילה. בסוף האלף הרביעי שכן במקום כפר קטן, שממנו צמחה בראשית האלף השלישי (תקופת הברונזה הקדומה) עיר כנענית מתוכננת ומבוצרת. בקו רכס הגבעות סביב הוקמה חומה, שאורכה 1,176 מ'. העיר חולקה לרבעים ובהם נבנו ארמון, מקדשים, בתי מגורים ושווקים. אספקת המים התבססה על אגירת מי נגר עילי, שזרמו ברחובות ונקוו במאגר גדול, בשקע טופוגרפי טבעי במרכז העיר. לצדו הוקם מבנה בעל קירות עבים, שכונה בפי החוקרים "מצודת המים". הממצא הארכיאולוגי העשיר מלמד כי תושבי העיר עסקו בחקלאות בעל, בגידול צאן ובקר ובמסחר. ערד טיפחה קשרים הדוקים עם אזור דרום סיני, שבו פעלו מכרות להפקת נחושת. עם התרחבות השימוש בנחושת בארץ ישראל, הפכה ערד מרכז סחר של מוצרי נחושת, וזאת בזכות מיקומה בשולי המדבר, על גבול הארץ הנושבת. העיר הכנענית התקיימה כ-350 שנה (עד 2650 לפנה"ס). בממצאי החפירות בולט העדרם של שרידי יישוב משלהי תקופת הברונזה המאוחרת, היא תקופת הכיבוש הישראלי וההתנחלות. ואכן, המקום ניטש למשך כ-1500 שנה.

ערד הישראלית

צפונות תל המצודות נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות, שנערכו בשנת 1962, בניהול משותף של רות עמירן ויוחנן אהרוני ונמשכו בשנים 1967-1963 בניהול יוחנן אהרוני. במהלך המאה ה-י"א לפנה"ס (תקופת הברזל), החלה בערד התיישבות ישראלית. במרומי גבעה שולטת, בפינה הצפון-מזרחית של העיר הכנענית החרבה, הוקם יישוב קטן במתכונת החצר מוקפת בתי מגורים. במקום זה נבנתה מצודה, ככל הנראה בימי שלמה (המחצית השנייה של המאה ה-י' לפנה"ס). עליה נוספו ארבע שכבות יישוב, זו על זו, המשקפות שינויים מבניים, שבוצעו בידי מלכי יהודה השונים במצודה, לאחר שזו נהרסה בכיבושי אויבים. המצודה מוקפת חומה, 55 מ' אורכה ו-50 מ' רוחבה. בתוכה נבנו מקדש יהודאי יחיד במינו, מפעל מים, בתי מגורים ומחסנים. במצודה נמצאו כמאתיים שברי חרסים כתובים בדיו או בחריתה (אוסטרקונים), מתקופות שונות של ממלכת יהודה וכן מתקופות השלטון הפרסי, המאוחר יותר. למעלה ממאה אוסטרקונים כתובים עברית וכתשעים בארמית. האוסטרקונים העבריים מונים בעיקר רשימות של שמות אנשים, כמויות מזון והוראות למשלוחי צבא ובהמות. ראויים לציון שני אוסטרקונים: באחד נזכר המושג 'בית יהוה', אולי התייחסות לבית המקדש בירושלים; באוסטרקון השני מוזכרים אדום ומלך יהודה, והוא דן כנראה באיום אדומי על המאחז הצבאי היהודאי בערד. כן נמצאו חמישה חותמות עבריים. הממצא הכתוב המגוון הוא בעל חשיבות רבה לחקר התפתחות הכתב העברי.

היישוב בערד לאחר התקופה הישראלית

לאחר חורבן בית ראשון, בשנת 586 לפנה"ס, המשיכה ערד לשמש תחנת דרכים צבאית של השלטון הפרסי. מרבית האוסטרקונים הארמיים, המיוחסים לתקופה הפרסית, מכילים רשימות של כמויות מזון וכסף, כנראה לצורכי חיל המצב במקום. בתקופה ההלניסטית שוקמו חומות המצודה ובמרכזה הוקם מגדל איתן. בתקופה הרומית נבנה עליו מצד, שהפסיק למלא את ייעודו במאה ה-ב' לספירה, ככל הנראה בשל סיפוח ממלכת הנבטים לאימפריה הרומית. לאחר הכיבוש הערבי במאה ה-ז', שימש המבנה ח'אן, עד לחורבנו במאה ה-ח'. מאז לא נושב האתר.

תל המצודות

שש שכבות יישוב שנתגלו בתל, מייצגות מצודות מתקופת ממלכת יהודה ומהתקופה ההלניסטית. החומה המשוחזרת באתר היא חומה מלאה, שהגנה על המצודה היהודאית במאות ט'-ו' לפנה"ס. במרכזה נותרו שרידי מגדל הלניסטי, בעל קירות מוצקים, ששוחזר אף הוא.

שער המצודה



שער המצודה, מוגן משני עבריו במגדלים. באגף הצפון-מזרחי בסמוך, נמצאו מחסנים.

תצפית מהמגדל ההלניסטי



ראש המגדל ההלניסטי, ולתצפית על המצודה והעיר הכנענית במלוא היקפן. מכאן ניבט נוף מרהיב: צפונה ומערבה משתרעים הר חברון ומורדותיו, ממזרח - בקעת ערד והעיר ערד, ומדרום - הרי הנגב הצפוני.

"בית אלישיב"



בצמוד לקיר המצודה הדרומי הוקמו מבני מגורים. באחד מהם, המכונה בפי החוקרים "בית אלישיב", נחשף ארכיון אוסטרקונים. שבעה עשר מתוכם נשלחו "לאלישיב בן אשיהו", כנראה מפקד המצודה בשנת 600 לפנה"ס בקירוב. כן נתגלו במקום שלושה חותמות, שעליהם נטבע שמו של אלישיב.
בתחום המצודה נחצבו מאגרי מים תת-קרקעיים גדולים ומטויחים, שאליהם התחברה תעלה חצובה בסלע ומקורה בלוחות אבן, שעברה מתחת לחומה המערבית והסתיימה מחוצה לה. המים הועלו מהבאר בעיר התחתית אל צדה המערבי של גבעת המצודה, נשפכו לפתח התעלה החיצוני וזרמו למאגרים בתוך המצודה.

מקדש



באגף הצפון-מערבי של המצודה הוקם מקדש. בקדמתו ניצב מזבח רבוע, בנוי לבנים ואבני גוויל. תכנית המקדש מותוית בציר מזרח-מערב וכוללות חצר פנימית, היכל ודביר - "קודש קודשים". אל הדביר עלו בשלוש מדרגות. בתוכו נתגלתה מצבה ולצדי הפתח הוצבו שני מזבחות קטורת.
בתחום המקדש נמצאו אוסטרקונים בעברית עם שמות שתי משפחות כהונה, המוזכרות בכתובים: מרמות (עזרא ח' 33) ופשחר (ירמיהו כ' 1). שני המזבחות, המדרגות ורצפת האבן של הדביר ממקדש ערד מוצגים במוזיאון ישראל, ירושלים.

העיר הכנענית

מקדשים



מצפון לרחוב הראשי של העיר נמצא מכלול בנוי ומוקף גדרות, שבו שני צמדי מקדשים וחצרותיהם. במתחם המקודש נתגלו מזבחות, מצבה מסותתת, אגן אבן גדול וחפצים פולחניים.

הארמון



מדרום לרחוב הראשי נתגלה מבנה סגור, הכולל אולם מרכזי, חדרי מגורים, מחסנים ותאים. כאן התגורר, ככל הנראה, מושל העיר.

השער המערבי



השער המערבי המשוחזר של העיר הוא אחד משניים, שנתגלו עד כה. מקומו בקצה הרחוב הראשי, שכיוונו ממערב למזרח, לעבר מאגר המים.

בתי מגורים





רובעי מגורים, חצרות וסמטאות פזורים ברחבי העיר. באחד הרבעים בדרום העיר, סמוך לחומה, שוחזר בית מגורים, המכונה "הבית הערדי", שסגנון בנייתו אופייני לכל בתי העיר. זהו בית רוחב, שפתחו נקבע באחד מקירות האורך. לתוך הבית ירדו במדרגה וסביב קירותיו נבנו דרגשי אבן. על בסיס אבן במרכז החדר ניצב עמוד, שעליו נשענה תקרה עשויה קורות עץ וענפים.

החומה



העיר הכנענית הוקפה חומה שרוחבה כ-2.4 מ', ובה נקבעו שערים ופתחי משנה (פשפשים). בצדה החיצוני נבנו מגדלי שמירה במיתאר חצי עגול או מרובע. רחוב היקפי, שלידו הוקמו בתים, מלווה את קו החומה הפנימי. קטע של החומה ומגדליה שוחזר.

באר המים



נחצבה בשלהי תקופת ממלכת יהודה, במרכז מאגר המים הכנעני, עד למפלס מי תהום עיליים. קוטרה 4.6 מ' ועומקה כ-16 מ'. חלקה האמצעי של הבאר בנוי מאבני צור גדולות ותחתיתה חצובה בסלע. מי הבאר הובלו אל המצודה המרוחקת על גב בהמות. בתקופה ההרודיאנית (המאה ה-א' לפנה"ס), שופצה הבאר. חלקה העליון דופן באבני גזית, שסותתו מסלעי גיר וסמוך לה נבנו כמה בריכות אגירה מטויחות, שחלקן מצוידות בשקתות.




חזרה לאינדקס ישראל