חורבת מנצור אל-עקב

47 תמונות     2 דקות וידאו

חורבת מנצור אל-עקב אינה מוזכרת במקורות היסטוריים. את זמנו וטיבו של האתר ניתן לפענח רק באמצעות המחקר הארכיאולוגי. שמו של האתר ניתן לו על-ידי האוכלוסייה הערבית המקומית, והוא מתייחס למיקומו של האתר בראש הרכס. האתר נתגלה לראשונה ב- 1873 על-ידי משלחת הסקר הבריטי בארץ ישראל (P.E.F) בראשותם של קונדר וקיצ'נר. לדיווחם נודעה חשיבות רבה, שכן הם מביאים את תיאורו של המבנה כאשר חלקים רבים ממנו עדיין עמדו על תילם; בין היתר ראו חוקרים אלה ארבעה קמרונות מהמבנה עומדים באתרם. מאוחר יותר, בעת ביקורו של החוקר פון מולינן באתר ב - 1906 , מוזכר רק קבר השייח' המצוי בקצה המערבי של האתר, מבלי להתייחס לקמרונות. גם חוקרים נוספים, שהגיעו אחריו, כבר אינם מתארים את הקמרונות; אלה נהרסו ונשדדו ככל הנראה בפרק הזמן שבין ביקור חברי הקרן הבריטית לביקורו של פון מולינן.
בחפירה שהחלה ב-1984 אותר מבנה הקמרונות הביזאנטי, שתואר על-ידי קונדר וקיצ'נר 111 שנה קודם לכן. במהלך החפירה נחשפו מתחת למבנה הקמרונות שרידיו של בית אחוזה יהודי גדול מתקופת בית שני. בתקופת ימי-הביניים - מאות י'-י"ד לסה"נ -התיישבו מתיישבים ארעיים ברחבי האתר וניצלו את חורבותיו למגוריהם.

בית האחוזה היהודי מתקופת בית שני



בית האחוזה בנוי כעין עיר קטנה, מוקפת חומה, המכילה בתוכה את מרבית המרכיבים הדרושים למחיית תושביה. המכלול בנוי בצורת האות ר', בהתאם למבנה הטופוגרפי של האתר, ושטחו הכולל מגיע ל2800- מ"ר.
שער הכניסה נקבע בקיר החומה המזרחי, וממנו מוליכה הכניסה אל חצר מרווחת, מוקפת מבנים שונים - אגפי מגורים, מחסנים, מגדל ומתקנים חקלאיים: גורן, גת ובית-בד, המעידים על אופיו החקלאי של המכלול.
הספקת המים היתה מבוססת ככל הנראה על בורות לאגירת מי גשמים. בשטח האתר מצויים שני בורות מים חצובים ששימשו בתקופה הביזאנטית, אך ייתכן כי נחצבו כבר בתקופת בית שני. השתמרות קירות מבנה בית האחוזה הינה דלה ביותר. ונראה כי הסיבה לכך היא השימוש הנרחב שעשו בוני הווילה הביזאנטית, כמה מאות שנים לאחר מכן, באבני הבנייה הקדומות שמצאו באתר.









תצפית מהאתר לכיוון דרום-מערבי





חזרה לאינדקס ישראל