אכזיב

22 תמונות     1 דקה וידאו איכותי

בתחום הגן הלאומי שכנה העיר אכזיב. היישוב, שנוסד בתקופה הכנענית התיכונה (מאה 18 לפסה"נ), ניצל את ביצורו הטבעי של המקום: הים תוחם את התל ממערב, מפרץ טבעי תוחם אותו מדרום וערוץ נחל כזיב - מצפון. ממזרח לתל חפרו תושבי העיר חפיר, שחיבר את נחל כזיב עם המפרץ. ממזרח ליישוב נבע מעיין.
חשיבותו הרבה של היישוב במקום נבעה מהיותו עיר נמל ותחנת דרכים על "דרך הים", שעברה לאורך החוף. המתיישבים הראשונים העמיקו את אפיקו של נחל כזיב ועשו אותו למעגן. כדי למנוע את סתימת המעגן בסחף הנחל, הם סכרו את האפיק במעלהו והעתיקו את שפך נחל כזיב צפונה. הנחל נשפך לים דרך פרצה מלאכותית שנחצבה מצפון ליישוב ברכס הכורכר. כתוצאה מכך האפיק המחודש השתלב במערך הביצורים של האתר. אכזיב נזכרת במקרא כעיר כנענית, שבני שבט אשר לא כבושה - עדות לחוסנה: "אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון ואת אחלב ואת אכזיב…" (שופטים א, 31). בתקופת מלכי ישראל השתלטו הפיניקים על האזור, והם פיתחו את נמל אכזיב, ששימש להם בסיס חשוב במסעות המסחר הימיים שלהם. מקורות אשוריים מדווחים על כיבוש העיר בידי סנחריב במסעו השלישי לפיניקיה ולארץ ישראל (701 לפסה"נ). מצבות אבן הנושאות שמות עבריים מתקופה זו התגלו באכזיב, כגון: "זכר מלך ועבד שמש בן…". בתקופת המשנה נקרא המקום כזיב, או גזיב. על-פי המקורות (תוספתא תרומות ב, יג) היה כאן בית-כנסת, שטרם נתגלה. תושבי המקום עסקו בחקלאות, בדיג ובספנות. ענף כלכלי מיוחד, אופייני ליושבי ערי החוף, היה הפקת צבעי תכלת וארגמן מחלזונות ימיים. צבעים אלה היו יקרי-ערך בימי קדם.
בתקופה הצלבנית נקרא המקום קסל אינברט (אימברט), על-שם האביר הומברטוס דה פאצי, שקיבל את המקום לרשותו מידי המלך הצלבני בלדווין הראשון (1104 לסה"נ). הסולטן הממלוכי בייברס כבש את אכזיב בשנת 1271. מאז היה כאן כפר קטן בשם א-זיב, ששמו שמר על צליל השם של היישוב הקדום. נראה כי בתקופה זו עברו התושבים להשתמש בנמל שנמצא במפרץ שמדרום לתל, שנודע בערבית בשם מינת א-זיב (נמל אכזיב). רוב השרידים שנראים כיום בשטח, כולל מבנה המסגל, נותרו מן הכפר הערבי הנטוש א-זיב ומהמבצר הצלבני שהיה כאן.
מסביב לאכזיב נחפרו בתי קברות אחדים, והתגלו בהם ממצאים רבים - צלמיות, מצבות, קנקני אגירה וכלים מיובאים מארצות שכנות. בין הממצאים גם כלי חרס צבועים בצבע אדום, ומלוטשים באובניים בצורה מיוחדת, תופעה שהעניקה להם את השם "כלי אכזיב". החציבות הרבות הנראות מסביב לאתר, חלקן בסלעי הים ואף באיים, הן ברובן מחצבות, שמהן הפיקו אבני בניין. נחצבו גם ברכות לגידול דגים ולאחסון דגים שדגו בים. בברכות רדודות נהגו גם לאדות מי-ים כדי להפיק מהם מלח, או לגדל בהם ארגמונים (חלזונות-ים), שמהם הפיקו את צבע הארגמן.

גן לאומי אכזיב והחוף הצפוני



החוף הצפוני



מבנים עתיקים








חזרה לאינדקס ישראל